יום הזיכרון לשואה ולגבורה

כך נבלמה מגיפת הטיפוס בגטו ורשה

ב-1941 התפשטה במהירות בגטו ורשה מגיפת הטיפוס, אך בראשיתו של החורף באותה שנה וכנגד כל הסיכויים, מספר המקרים החדשים צנח ב־40%. מחקר חדש שופך אור על מאמצי הרופאים יהודים בגטו לרתום את הקהילה לבלימת המגיפה

גטו ורשה. המגיפה השתוללה באוכלוסיה היהודית שנכלאה בצפיפות רבה. צילום: יד ושם

הידע המקצועי העשיר והניסיון של רופאים מומחים בבריאות הציבור, הירתמותם בנחישות למאבק במגיפת הקורונה, לצד החיסונים שפותחו במהירות הבזק ומתגלים כיעילים להפליא וכן ההתגייסות הרואית של אלפי רופאים ורופאות, אחיות ואחים ולצידם מקצוענים בתחומים המשלימים את הצוותים הרפואיים בבתי החולים בישראל - כל אלה מהדהדים את תרומתם הגדולה והייחודית של כמה רופאים יהודים שבלמו בתנאים-לא-תנאים מגיפה אחרת – מגיפת הטיפוס שפשטה במהירות בגטו ורשה חודשים מעטים מתחילת מלחמת העולם השנייה. ולא רק טיפוס אלא גם מחלות מידבקות אחרות כגון שחפת, טיפוס הבהרות, דלקת הקיבה והמעיים (גסטרואנטריטיס) ודיזנטריה בהן חלו תושבי הגטאות.

לרגל יום הזיכרון השנתי לשואה ולגבורה המצוין היום בישראל, מן הראוי לשוב ולזכור, להוקיר ולכבד אותם רופאים. בנוסף לעבודת הקודש אליה נרתמו באותם ימים אפלים, נרשמו לזכותם גם כמה תגליות חשובות לרפואה.

לא מעט נכתב בעבר על חלקם של הרופאים הללו ואחרים שעשו את ההיסטוריה ההיא. מחקר חדש, שפורסם בקיץ האחרון בכתב העת Science Advances, הוסיף לשפע הזה נדבך מידע נוסף. ייחודו בכך שהוא מבוסס על מודל מתמטי מורכב וחדשני, המזכיר את מודל החיזוי שבו השתמשו באחרונה כמה מטובי המדענים הישראלים, ביניהם פרופ' ערן סגל ממכון ויצמן וצוות נוסף מהאוניברסיטה העברית והדסה בירושלים וגם חוקרי אמ"ן. אלה סיפקו באופן שיטתי, מדי יום, את תחזיותיהם בדבר ההתנהגות הצפויה של מגיפת הקורונה בארץ. תחזיותיהם על היקף התחלואה, מתי וכיצד תדעך ושיעורי החולים הקשים והנדבקים הצפויים, התבררו כמדויקות.

המידע הזה הועמד כידוע לרשות מקבלי החלטות ומומחים נוספים בבריאות הציבור ולפיו פורסמו ההנחיות להתנהגות במרחב הפתוח והסגור, התביעה הנחרצת לצמצום בהתקהלויות תוך קביעת "מכסות" מותרות ושוב-ושוב הקריאה להקפיד על היגיינה אישית, ריחוק חברתי וחובת עטיית מסיכות.

הנחיות התנהגותיות, דרישה לשמירה קפדנית על היגיינה אישית נעשו באמצעות קמפיינים הסברתיים ותדרוכים מקצועיים עוד בגטו ורשה. זכרם של אחדים מאותם רופאים מנהיגים, שהובילו את המערכה הזאת, חוזר ועולה לא אחת במחקרים היסטוריים המתפרסמים בשנים האחרונות.

הגרמנים ידעו היטב את משמעות התפשטותה של מגיפה כמו טיפוס באוכלוסיה יהודית המתגוררת בצפיפות יתר, דחוסה בתוך תא שטח קטן כאשר הצפיפות עולה כל הזמן ורבים גרים ברחוב, ללא קורת גג, גוועים ברעב, סובלים ממחסור מכוון בצורכי קיום בסיסיים ביותר

לגטו ורשה יש חלק נוראי בתכנית הנאצים להכחדת יהדות אירופה. בנוסף למיליונים שנרצחו בהשתוללות חסרת מעצורים של אנשי האס אס במחנות ההשמדה, בגאיות ההריגה ובמחנות ריכוז, שהידועים לשמצה בהם, אושוויץ וטרבלינקה. יהודי הבירה הפולנית רוכזו באלימות קיצונית שהפגין הצבא הגרמני בתוך גטו – מכלאה ענקית בלב ורשה. היהודים היו גם קורבן להרעבה שיטתית, שולחו לעבודות כפייה במפעלים שהקימו הנאצים לצרכיהם ולמחלות מידבקות שהפילו בהם חללים אינספור, כל זאת כתחנת ביניים בדרך להשמדה.

בכל הקשור למאבק ההרואי שהובילו רופאים יהודים בגטו כנגד אחת המחלות האיומות ביותר באותה התקופה, המחקר החדש מציג את רתימת הקהילה למאמץ לבלימת הטיפוס. אין להשוות כמובן את המהלכים שננקטו עתה ב"מלחמת העולם בקוביד-19", הקורונה, אבל בכמה היבטים המחקר החדש מציג דמיון ביניהם.

קיים תיעוד היסטורי רב על מגיפת הטיפוס - מחלה קטלנית הניתנת למניעה, שמחוללה הוא חיידק, לא נגיף. היא השתוללה באוכלוסיה היהודית שנכלאה בצפיפות רבה בגטו זה ובאחרים. מה שהדהים את החוקרים ועורר אותם עתה לברר מדוע וכיצד קרה, היתה הירידה הדי-דרמטית שחלה בנקודת זמן מסוימת בתחלואה ובתמותה.

בעבר התייחסו לכך היסטוריונים על בסיס יומנים אישיים של רופאים ואחרים שהוסתרו ונתגלו בתום המלחמה. במחקר החדש נבנה מודל מתמטי, שלכד למשוואה מרכיבים נוספים שטרם נעשה בהם שימוש: מידע מגוון "לרוחב כל הספקטרום הקיים" של תיעוד – כולל עיתונות מקומית בה דווח על המגיפה, תיעוד של ממשל הכיבוש הגרמני, תיאורי מקרים שכתבו רופאים שטיפלו בחולים, נתונים מספריים ורתימת כלים חדשנים מתחום הביו-סטטיסטיקה. כל אלה יחד מהווים בסיס להנחה בדבר חלקו המוצק ורב המשמעות של קמפיין בריאות הציבור שנעשה בקהילה ותרם למאמצים לריסון המגיפה בגטו.

הגרמנים הבינו: הגטו ישמש כמדגרה למחלה מידבקת

בנובמבר 1940, שנה וחודשיים בלבד לאחר שפלש בסערה לפולין, כיתר הצבא הגרמני את בירתה ורשה. בגטו שהוקם נכלאו יותר מ-400 אלף מיהודי העיר. על פי הערכה אחרת, התקבצו בתוכו חצי מיליון. הם היוו כ-30% מכלל תושבי העיר ורשה ונדחסו לכ-2.5% משטחה, בתוך שכונת מורנוב. בנוסף היו שם עוד כ-150 אלף יהודים פליטים, שהובאו או ברחו ממקומות אחרים. הצפיפות בתא השטח, שלא עלה על 3.36 קמ"ר, היתה איומה, משפחות מרובות ילדים נזרקו למרתפים, או נותרו בבתיהם העלובים. לשם השוואה: צפיפות האוכלוסיה המתגוררת כיום בעיר ניו יורק היא 27 אלף נפש ל-2.59 קמ"ר.

צילום: United States Holocaust Memorial Museum, courtesy of Guenther Schwarberg

הגרמנים תירצו את המהלך האכזר כשהם מגדירים את מטרתו המוסווית, האנטישמית בעליל, כצורך בלתי נמנע והכרחי לבודד יהודים משאר הציבור מאחר שהם נשאים של גורמי מחלות מידבקות קשות ומפיציהן. התעמולה הנאצית תיארה יהודים בכרזות ובאמצעים אחרים כמוכי כינים - הוקטורים של הטיפוס. המחלה הטילה על הנאצים אימה ופחד משתק, יותר מכל מחלה זיהומית אחרת.

יצירת הגטאות – ולא רק בורשה – ככלי לבלימת המגיפות, סללה למעשה את הדרך לרצח ההמוני של יהודים, טוען ההיסטוריון תומאש פרידל (Tomasz  Frydel) ממוזיאון הזיכרון לשואה בוושינגטון ואוניברסיטת טורונטו, המתמחה בחקר שואת יהודי פולין. הוא לא היה מעורב במחקר החדש אבל סיפק תובנה משלו לכתב העת המוערך של מוזיאון הסמיתסוניאן רב המוניטין בוושינגטון.

לדבריו, "בכירי גרמניה ידעו היטב את משמעות התפשטותה של מגיפה כמו טיפוס, במיוחד באוכלוסיה יהודית המתגוררת בצפיפות יתר, דחוסה בתוך תא שטח קטן כאשר הצפיפות עולה כל הזמן ורבים גרים ברחוב, ללא קורת גג, גוועים ברעב, סובלים ממחסור מכוון בצורכי קיום בסיסיים ביותר.  הם הבינו מוקדם שגטו ישמש מדגרה למחלה מידבקת.

"עד מאי 1941, הממשל הגרמני מנע אספקת מצרכי מזון לגטו, והמצב החמור, נעדר אמצעי תברואה, הביא לכך שהרשויות קבעו מכסת מזון מירבית של לא יותר מ-200 קלוריות ביום לנפש, ומכסות כאלו, מתחת למינימום הכרחי, הוקצו. רעב גרם לכך שמלחמה במגיפה ובכל מחלה מידבקת אחרת שפרצו בגטו היתה קרובה לבלתי אפשרית. כינים התפשטו במהירות באוכלוסיה, היוו נשאים-קלים, מאכסנים ווקטורים להתפשטות המגיפה", מציין פרידל.

מניין המקרים החדשים של חולי טיפוס ירד אקספוננציאלית

לפי החישוב שנעשה במחקר, יותר מ-100 אלף מיהודי הגטו נדבקו בטיפוס ולפחות 25 אלף מהם מתו מהמחלה. יש גם הערכות אחרות. אלא שבאורח מפתיע ובלתי צפוי, לפני שהחל חורף 1941 –כשהמגיפה אמורה היתה להתגבר – מניין המקרים החדשים של חולי טיפוס ירד באופן אקספוננציאלי, בעוד שעל פי כל היגיון היה צפוי שימשיך לעלות.

על פי תיעוד גרמני, באוקטובר 1941 המגיפה היתה כבר בשיאה. קצין הרפואה הראשי בממשל הכיבוש הגרמני בפולין, ד"ר ג'וסט וולבאום, הופיע לפני יותר מ-100 רופאים צבאיים ואמר להם: "היהודים הם נשאים ומפיצי טיפוס. הדרך היחידה לפתור את הבעיה היא להמית את כל תושבי הגטו על ידי הרעבה או לירות בהם. יש לנו אחריות אחת ויחידה עבור אנשינו: לפעול כדי שלא יידבקו, יחלו ויסכנו חייהם בגלל הטפילים הללו". קהל שומעיו קם על רגליו והריע לו ממושכות. זמן קצר לאחר אותה התכנסות, הורה ראש האס אס, גנרל היידריך, "אדריכל הפתרון הסופי", לרופא האס אס הראשי, להוציא לפועל את חיסול יהודי הגטו.

"ההפתעה הגדולה ביותר שלי היתה כשגיליתי כי מגיפת הטיפוס בגטו נכחדה בתחילת החורף בעוד שציפיתי שדווקא תואץ", אומר לווי סטון (Lewi Stone), עורך המחקר המדובר, מתמטיקאי המתמחה במידול מחלות מה-RMIT, האוניברסיטה הטכנולוגית במלבורן, אוסטרליה ואוניברסיטת תל אביב.

גטו ורשה. צילום: American Jewish Joint Distribution Committee Archives via JTA

ד"ר הירשפלד ורופאים יהודים לצידו קיימו מאות הרצאות בסתר לציבור הרחב, העבירו קורסים מקצועיים מהירים בנושאי היגיינה ותברואה, שיתפו בידע ובניסיון שלהם, הקימו מעין אוניברסיטה רפואית מחתרתית כדי לאמן ולהדריך צעירים שהתכוונו ללמוד רפואה

"שנה הרהרתי בממצאי החישובים שלי שמא מסד הנתונים, ששימש אותי, משובש. בדקתי את יומנו המפורסם של היסטוריון הגטו, עמנואל רינגלבלום, שתיעד באינטנסיביות יומית אירועים שהתרחשו  ומה שכתב עלה בקנה אחד עם החישובים שלי". רינגלבלום ציין ביומנו שהוסתר ונתגלה לאחר תום מלחמת העולם, שחלה ירידה ב-40% במקרי הטיפוס בגטו. סטון וצוותו ערכו חישוב כמותי בין תחילת כליאת היהודים בגטו הצפוף, בנובמבר 1940, לבין יולי 1942 כאשר הנאצים החליטו לחסלו. יותר מרבע מיליון שנותרו אז בחיים נשלחו לטרבלינקה.

במחקר נעשה שימוש במודל חיזוי מחלות מתפשטות. אוכלוסיית הגטו חולקה לארבע קבוצות המייצגות הבדלים במצב החולים: אלה שהוגדרו במצב רגיש להידבק, כלומר בסיכון גבוה; אלה שנחשפו ונדבקו; חולים; ואלה שבכל זאת החלימו.

במודל שולב גורם הוקטור, הכינים. חושב קצב התפשטות המגיפה ובחישובים נכללו גורמים חיצוניים המאפשרים עצירת התפשטות מחלה כמו הנחיות רפואה מונעת מתחום בריאות הציבור. כן הוכללו דיווחים מתועדים מהיומן ומתיעוד נוסף. בוצעה סימולציה כדי להעריך מקרים לא מדווחים בתקופה שבין ספטמבר 1940 ליולי 1942: לערך 72 אלף ועד מקסימום אפשרי של 113 אלף מקרי הידבקות ומחלה. בהמשך נעשתה השוואת הנתונים החישוביים עם מסד נתונים קיים  מתוך דיווחים רפואיים והיסטוריים שנמצאו במהלך השנים. צירוף כל אלה הראה שהמודל אמין.

השלב הבא במחקר היה חיזוי מסלול התפשטות הטיפוס, שרשרת ההדבקה, יחד עם מקדם ההדבקה – נתון המייצג מצב שבו לא ננקטים אמצעי מניעה. החישובים הביאו את סטון וצוותו להעריך שאלמלא כל אלה, תוצאות התפרצות המגיפה היו מתבטאות בעלייה של 190 אלף, או פי שניים עד שלושה יותר מכפי שקרה בפועל.

רופאי הגטו פיתחו מערך שלם למניעת מגיפות

מאחר שגודלה של אוכלוסיית הגטו שהוגדרה כרגישה ובסיכון נותר יחסית גבוה לאורך כל התקופה שבה עסק המודל, הגיע צוות החוקרים למסקנה שאין סיכוי שהירידה בתחלואה באה במפתיע. להערכתם, גורמים אחרים מילאו תפקיד בכך.

"ההשערה שלנו היא: המגיפה קרסה למעשה הודות למאמצים בלתי פוסקים שנעשו בתוך הקהילה כדי להביא לירידה בתחלואה", מסביר סטון.

בגטו פעלו נושאי תפקידים בבריאות הציבור, בעיקר רופאים. על פי הערכתה של ד"ר מרים עופר, חוקרת ומרצה בחוג ללימודי השואה באקדמיית גליל מערבי שחקרה את פעילות צוותי הרפאה בהנהגה היהודית בגטאות על סמך תיעוד (יומנים אישיים ורשומות רפואיות) שאותם אישים הותירו, בגטו ורשה בלבד היו כ-800 רופאים ולצידם מדענים נוספים שפיתחו מערך שלם למניעת מגיפות.

סטון מזכיר בדו"ח המחקר שלו את האפידמיולוג ד"ר לודוויק הירשפלד (Ludwik Hirszfeld), יהודי מומר שידוע גם כשותף לגילוי הפן התורשתי בסוגי דם. בין שתי מלחמות העולם סייע לייסד את המכון הלאומי הפולני להיגיינה ומילא תפקיד מרכזי ביוזמות בבריאות הציבור בתוך הגטו. בזכרונותיו כתב: "טיפוס הוא 'בן זוג' שלא ניתן להיפרד ממנו במלחמה וברעב. המחלה הזאת מחסלת יותר אנשים מ'כל מפקד צבא הכי מבריק'. לא אחת המחלה היא הקובעת את תוצאי המלחמות".

הרופאים ועובדים אחרים שהשלימו את צוותי בריאות הציבור הדריכו את דיירי הגטו כיצד לעקוב בקפידה אחרי כינים; הדגישו את הצורך להחליף בגדים בתכיפות גבוהה מהרגיל ואם ניתן גם לכבס ולגהץ אותם, גם בתנאים הקשים ביותר ששררו בגטו

כדי להילחם במגיפה הקטלנית כשהאמצעים העומדים לכך מועטים מאוד, ד"ר הירשפלד ורופאים יהודים לצידו קיימו מאות הרצאות בסתר לציבור הרחב, העבירו קורסים מקצועיים מהירים בנושאי היגיינה ותברואה, שיתפו בידע ובניסיון שלהם, הקימו מעין אוניברסיטה רפואית מחתרתית כדי לאמן ולהדריך צעירים שהתכוונו ללמוד רפואה. הנושאים המרכזיים היו: תרומת הרעב למגיפות. מאחר שבאותם ימים לא היתה אנטיביוטיקה זמינה כנגד טיפוס, הטיפול הטוב ביותר שהוצע היה חיסול הכינים והקפדה על שמירת הניקיון.

הרופאים ועובדים אחרים שהשלימו את צוותי בריאות הציבור עודדו בלי הרף את ציבור דיירי הגטו בקמפיינים של הסברה והדרכה כיצד לעקוב בקפידה אחרי כינים; הדגישו את הצורך להחליף בגדים בתכיפות גבוהה מהרגיל ואם ניתן גם לכבס ולגהץ אותם, גם בתנאים הקשים ביותר ששררו בגטו, כולל מחסור במים או פחם לחימום הסירים. לצד פעילות זאת, לאחר מאי 1941 החלו להגיע בדרכים-לא-דרכים, תוך הערמה על השלטונות הגרמניים, פריטי מזון מעטים מגופי מתנדבים. הודות לכך נבנתה תכנית הזנה קפדנית להקלה ברעב.

ההיסטוריון היהודי-קנדי פרידל סבור שכמה מחסידי אומות העולם, "גויים צדיקים" כפי שהוא מכנה אותם, קיבלו מידע על הנעשה בתוככי הגטו ועל מגיפת הטיפוס ונרתמו לסייע בהחבאת יהודים שהצליחו להימלט ממנו.

בתוך כך גם מצוטטים "סיפורים נוגעים ללב", כפי שסטון כינה אותם, על רופאים יהודים שטרחו להפחיד את שוטרי הגטו הגרמנים בכל הנוגע לטיפוס. לרשויות הגרמניות ולגסטפו דווח ללא הרף על לא-יהודים שנדבקו בטיפוס בתוככי הגטו. רופאים זייפו תוצאות בדיקות כביכול חיוביות לעובדים יהודים במפעלי כפייה שהפעילו הגרמנים. התוצאות הוצגו למפקדים ואלה, מחשש לבריאותם, למפקחי עבודה גרמנים ואחרים שיידבקו, מיהרו להורות לעובדי הכפייה היהודים להיכנס לבידוד ולא להתייצב לעבודה.

תגליות רפואיות בגטאות

ד"ר ג'ורג' וייס מבית הספר להיסטוריה רפואית באוניברסיטת ניו סאות' וולס באוסטרליה וד"ר אנדז'י גריבובסקי מהמחלקה לרפואת עיניים ובית הספר לרפואה בעיר פוזנן, פולין, פרסמו במאי 2011 מאמר משותף בכתב העת באנגלית של ההסתדרות הרפואית בישראל, IMAJ, שעסק ב"תגליות רפואיות בגטאות ובקרב שניהלו הרופאים כנגד טיפוס". הם מזכירים את ד"ר ברוניסלבה פייגין (Bronislawa Fejgin ) שזיהתה במעבדה הדבקה צולבת של Proteus OX19, אחד הנוגדנים הסומטיים המיוצרים על ידי החיידקProteus vulgaris  מחולל הטיפוס - מולקולה זרה לגוף שהמערכת החיסונית מכירה ויוצרת תגובה נגדו. ד"ר פייגין מתה בגטו ורשה. כמו כן מוזכר המחקר הסרולוגי החלוצי של ד"ר הירשפלד שעסק בזיהוי טיפוס הבהרות ותיאור מפורט של אי ספיקה כלייתית עקב הידבקות בטיפוס, שהותיר אחריו ד"ר יעקב פנסון, גם הוא מרופאי גטו ורשה.

עד 1939 עבד ד"ר פנסון בבית חולים עירוני. עם הקמת הגטו, גורש לתוכו. בתיעוד שהותיר אחריו ציין שבגטו היו שתי התפרצויות מגיפה של טיפוס. הראשונה כונתה "המגיפה הקטנה" ובה חלו לערך 10,000 מיושבי הגטו ו-5,000 מהם מתו, ו"המגיפה הגדולה", בין מאי 1941 לאפריל 1942, שבה חלו כ-100 אלף ועל פי התיעוד מתו כ-10,000. עבודתו של פנון מהווה תרומה ראויה לציון משום שהושגה בתנאים קיצוניים בלתי אפשריים. מחברי המאמר הדגישו: "מהתרומה שלו לרפואה, הרופאים נהנים עד היום".

נושאים קשורים:  יום הזיכרון לשואה ולגבורה,  גטו ורשה,  מחקר,  חדשות,  מגיפת הטיפוס
תגובות