מרגע שאדם מגיע אל בית המשפט, כנאשם או כתובע, לרוב עובר זמן רב עד למתן גזר הדין. ברוב המקרים חולפים חודשים בין מפגש אחד עם השופט למפגש נוסף. נשאלת השאלה, למה לא לנסות למצוא פתרון מהפכני שייעל ויזרז את התהליך ויפחית את עומס העבודה?
עוד בעניין דומה
פתרון שכזה עשוי להיות טמון באופן התנהלותם של בתי החולים, וחדרי המיון בפרט. הצעות הייעול שיובאו כאן מבוססות על הדרך שבה פועלים הרופאים ואנשי הצוות בחדר המיון, שם מתקבלות החלטות הרות־גורל בדומה לאולם בית המשפט.
"על היושבים בכס המשפט שבאים לדון רופא על רשלנות רפואית כלשהי לבדוק תחילה... את תנאי הסביבה שבה עבד"
אז כך: לפני השופט יופיעו כמה נאשמים או תובעים בבת־אחת, שלכל אחד מהם יוקדשו כמה דקות לשטוח את טענותיו. כמובן שהשופט יוכל להיעזר ברשמים משפטיים כגון קלדנים שמקלידים את פרוטוקול הדיון ומתעדים כל פסיק ותג בכל רגע נתון. הפסקות יקבל השופט רק לאכילה ולעשיית צרכים. בנוסף, כדי להגביר את הספק העבודה, יעבוד בית המשפט במשמרות רצופות, כולל בלילה ובסופי שבוע.
הרי תאמרו מיד: הצעות הייעול הללו אינן הגיוניות. שופט לא יכול להכריע בסוגיות גורליות הקובעות חיי אדם בפרק זמן כה קצר ובעומס עבודה כה רב. התמימים יעזו וישאלו איך הגיוני לתת לכמה עורכי דין להציג את טענותיהם במקביל. והרי רק בשל הרעש לא יהא כבודו מסוגל להתרכז.
אין זה הגיוני, יאמרו חברי לשכת עורכי הדין. בתוהו ובוהו שכזה הקלדנים עלולים שלא להבין כהלכה את כוונת השופט ולבלבל בין שני פסקי דין. כך, בשל טעות הקלדה פשוטה, נאשם אחד עשוי להישלח בטעות לחופשי והשני למאסר.
הרי זה לא ייתכן, יאמרו פרשנים ומומחים למשפט, יש לתת לשופט זמן להרהר בתיקים, לעבד את החומר ולרדת לפרטים, הרי בדיני נפשות אנו עוסקים. בלתי אפשרי, יאמרו המומחים להנדסת אנוש. כאשר כולם ידברו יחדיו, השופט יתקשה לשמור על חלוקת קשב נאותה ולהבדיל בין טענות הצדדים. כלומר, יטענו כולם כי העבודה בצורה זו תהיה אולי זריזה יותר, אבל תעלה את הסיכון לחוסר שיקול דעת ולתקלות.
אכן, אי אפשר להביא כמה נאשמים או תובעים בעת ובעונה אחת לשופט יחיד העובד משמרות רצופות ללא מנוחה ובה בשעה לצפות שיקבל החלטות מושכלות. רגע, אבל כך עובדים רופאים בחדר המיון. ואם הם יכולים לעבוד בתנאים ששום שופט לא היה מסכים לעבוד בהם, אולי מן הראוי לבחון בהקשר זה את הביטוי "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".
"לפני שיחרצו דין על סמך אי־רישום של נתון בגיליון החולה יבדקו תחילה אם היו לאותו רופא... זמן ואפשרות טכנית לרשום אותו"
משמע: על היושבים בכס המשפט שבאים לדון רופא על רשלנות רפואית כלשהי יבדקו תחילה לא את התקלה או הטעות שבעטיה הוא נאשם, אלא את תנאי הסביבה שבה עבד ומידת יכולתו לקבל בה החלטות שקולות. שכן, עומס עבודה או היעדר תנאים סביבתיים המאפשרים לקלוט ולעבד נתונים על הטיפול בחולה הם אחד הגורמים לתקלות וטעויות במערכת הרפואית (כך לפי דו"ח מבקר המדינה מ־2013).
לפני שיחרצו דין על סמך אי־רישום של נתון בגיליון החולה (למשל על מינון תרופה או שעה), או על סמך רישום שגוי, יבדקו תחילה אם היו לאותו רופא שעסק בהצלת חיים או בכל פעולה רפואית אחרת זמן ואפשרות טכנית לרשום אותו. שכן, הוא לא עובד עם קלדנים.
צורת המחשבה המשפטית שונה לחלוטין מזו הרפואית והתוצאה היא התנגשות קבועה כמעט בין הצדדים. אולי, באי הספיקה הקשה הקיימת כיום בבתי החולים וחדרי המיון, כדאי דווקא שהם אלה שיאמצו את התנהלות בתי המשפט. בתור התחלה, יהיה טוב אם יקבלו מספר דומה של אנשי צוות, שיסייע להקטין את עומס העבודה.