מגזין

הזהב, האש והגרדום

אין חדש תחת השמש, מגיפת הקורונה היא רק עוד אחת ברצף המגיפות שתקפו את האנושות ונעלמו כמעט לחלוטין, סבורה הרופאה והסופרת ד"ר לימור שריר - מבט היסטורי על המגיפות בראי הספרות היפה והרהורים על העתיד לבוא

תלבושת הרופאים במגיפה השחורה במאה ה-17. אילוסטרציה

כאשר מגיפת הקורונה העולמית כבר תיעלם מחיינו או כשתהפוך לעוד אחת מהמחלות העונתיות השכיחות הניתנות למניעה ולטיפול, נוכל לבחון ממבט רטרוספקטיבי את ספקטרום היבטיה הרפואיים-מדעיים, החברתיים, הכלכליים והפוליטיים. לעתים קרובות, כמו סיפור טוב, דווקא ממרחק הזמן נובעות להן הארות, שאינך יכול להבחין בהן בעודך מצוי בתוך המאורע הכאוטי עצמו.

לכן, ראוי להיזכר בהיסטוריה של המגיפות ולהירגע קמעה בעת שקיעתה אט אט במוחנו של התובנה, שאין חדש תחת השמש ומגיפת הקורונה היא רק עוד אחת ברצף המגיפות שתקפו את המין האנושי ונעלמו כמעט לחלוטין. מדוע רק "כמעט"? בשל העובדה שלרוב, בארצות נחשלות או אקזוטיות, עדיין מתגלות מחלות שנראה שכבר נעלמו מן העולם, עקב הנטייה של מחוללי המרעין בישין למיניהן לפתח זנים (מה שנקרא בימינו ובלעז וריאנטים מכילי מוטציות), כמו למשל זן של חיידק הדבר שעמיד בפני כל סוגי האנטיביוטיקה הידועים שהתגלה לפני מספר שנים במדגסקר.

גם נגיף הפוליו עדיין קיים בארצות עם תשתיות סניטריה והיגיינה נמוכות ובמסגרת פעולות הניטור של מערכת הביוב בישראל נמצאה באפריל 2013 אף עדות לקיומו של זן בר/פרא-Wild type מסוג 1 במערכת הביוב של היישוב רהט בדרום הארץ ובהמשך גם ביישובים הסמוכים.

חישבו איזה חלל היה נותר בעולם הספרותי ללא השחפת. רעייתו של תומאס מאן לא היתה מאושפזת בסנטוריום בדאבוס ו"הר הקסמים" לא היה נכתב כלל

זאת ועוד, כשליש מאוכלוסיית העולם נגועה בשחפת ובכל שנה נדבקים במחלה כ-1% מהאוכלוסיה. מספר מקרי המוות בעולם כתוצאה ממחלה זיהומית זו הוא במקום השני אחרי איידס. המחלה נפוצה מסיבות הקשורות בעיקר בפגיעה במערכת החיסונית בעקבות איידס והיחלשות המערכת החיסונית בעקבות תנאי חיים ירודים, היעדר סניטציה ותזונה  לקויה. לא בכדי כ-95% מהמקרים בעולם שאובחנו כהידבקות בשחפת וכמוות כתוצאה ממנה אירעו במדינות עולם שלישי. השחפת, אם כן, לא נעלמה וגם כיום מגלה החיידק מיקובקטריום טוברקולוזיס עמידות לסוגי האנטיביוטיקה השונים.

לפני גילוי הטיפול האנטיביוטי נתפשה השחפת במאה ה-19 כמחלה של רומנטיקנים, משוררים ואמנים. באירופה נחשבה כקשורה בתשוקות, בחוסר יכולת לממש אידאלים רומנטיים, בספונטניות שלא באה לידי מימוש. בשל השחפת התפתחה תרבות מוסדות הסנטוריום, שמעבר להיותם בתי מרפא ייחודיים לבידוד החולים ולטיפולים הפליאטיביים שכללו מנוחה באוויר הצח, היו מקום מפגש שבו מתקיימת דינמיקה חברתית כשהקו המאחד שלה מהווה התמודדות עם המחלה.

נצחון המוות. פיטר ברויגל האב, 1562

קשר כזה יכול להיות ידידות זמנית כמו "בבית המרפא" של דוד פוגל, שיתוף של שגרת הטיפול ב"בית המרפא בסימן שעון חול" מאת ברונו שולץ, התרקמותם של סיפורי התאהבות קצרים כמו למשל ב"טריסטאן" של תומאס מאן וחברות אינטלקטואלית כמו ב"הר הקסמים" פרי עטו. חישבו איזה חלל היה נותר בעולם הספרותי ללא השחפת. רעייתו של תומאס מאן לא היתה מאושפזת בסנטוריום בדאבוס ו"הר הקסמים" לא היה נכתב כלל.

כיצד, אם כן, תיראה מגיפת הקורונה בעוד עשר שנים? הרופאים שבינינו יוכלו לחייך באירוניה ולשאול את עצמם כיצד העלו כלל על דעתם לנסות לטפל בחולי קורונה בכלורוקווין ובהידרוקסיכלורוקווין, המשמשות כתרופה למלריה ולמחלות אטואימוניות מסוימות כגון לופוס ודלקת פרקים שיגרונית, על תופעות הלוואי שלהן - מוות בשל הפרעות בקצב הלב ודום לב, ועל המאמצים של ממשלות בעולם לפתח ולייבא עבור אזרחיהן טונות של תרופות שבדיעבד התבררו כחסרות שימוש. עם זאת, הם גם יוכלו להתנחם בעובדה שמקדמת דנן נוסו תרופות שונות ומשונות כדי להתגבר על מחלות מסכנות חיים.

מגיפת הדבר לדוגמה, שהחלה להתפשט בעולם - גם היא כמו מגיפת הקורונה - מסין, עברה עם סוחרים בדרך המשי לחצי האי קרים, ומשם באוקטובר 1347 הגיעה ליבשת אירופה דרך נמל מסינה שבסיציליה, ובתוך כמה חודשים התפשטה בכל איטליה וממנה לצרפת, דרך ערי נמל כמו מרסיי. משם התפשטה לשאר מערב אירופה, לאיים הבריטיים והגיעה אפילו לגרינלנד.

דבר. גוסטב דורה, 1866

אם נחשוב על התרופות שנוסו בטיפול ב"מגיפה השחורה" לפני גילוי הסטרפטומיצין זה ייראה לנו מגוחך ממש: ניקזו את המורסות שבקשריות הלימפה ומרחו עליהן חומרים שונים שעזרו לפצעים להתמגל ולהתנקז החוצה, למשל חבישות של בצל וצואת יונים. כמו כן ניסו להקיז דם, אך ללא תועלת.

ואם נשוב וניזכר גם בתמורות המדיניות שנגרמו בשל חיפוש אחרי תרופה נגד מחלת הדבר, ניווכח שהחיפוש הזה הביא בעקיפין לייסודה של ניו יורק. ובכן, בתקופת שלטונה של המלכה אליזבת הראשונה הכריזו רופאי אנגליה שמרקחת של אגוז מוסקט היא המרפא היחיד למחלת הדבר. בן לילה נעשה האגוז ליקר מפז. בעקבות זאת התחוללו קרבות בין האנגלים להולנדים על השליטה בקבוצת איי בנדה (כיום באינדונזיה), שבהם צמחו באופן בלעדי עצי אגוז המוסקט. בסופם של הקרבות הביסו ההולנדים את האנגלים והשתלטו על כל איי הודו המזרחית. בחוזה ברדה שנחתם בשנת 1667 הסכימו האנגלים לוותר על תביעותיהם על האיים ובתמורה לכך ההולנדים ויתרו על המושבה ניו אמסטרדם, שהאנגלים כבשו שלוש שנים לפני כן. ניו אמסטרדם היתה לימים לניו יורק, ומי בכלל זוכר  כיום מה בין אגוז מוסקט לדבר?

הדבר כילה כפי הנראה שליש מאוכלוסיית סין במאה ה-14 ובאירופה מחצית מהאוכלוסיה נספתה בתוך ארבע שנים, מ-1347 עד 1351. גלי המגיפה פגעו באיטליה וביבשת אירופה כמעט בכל עשור שלאחר 1351, עד שהמגיפה נעלמה באורח מסתורי כעבור 300 שנה

במבט רטרוספקטיבי נוכל גם להיזכר במועקה של חובת עטיית מסיכות כדי להתגונן מפני הידבקות בקורונה, שהיתה נהוגה בכל מגיפה בעבר. זכרון המסיכות ולו רק לצורך אסקפיזם לעבר האסתטי והשמיימי תוביל אותנו לעיר היפהפיה ונציה על נשפי המסיכות שלה שמתקיימים בימים כתקנם מדי חודש פברואר. מה לונציה ולמגיפה? מתברר שלשם הגנה ממגיפת הדבר נהגו הרופאים בונציה לעטות מסיכות בצורת מקור של ציפור ומילאו אותן בעשבי תיבול, תבלינים וקמפור. ואולם, הם לא הביאו בחשבון שהחלוקים הארוכים שלהם העבירו את הפרעושים שנשאו את החיידק ירסיניה פסטיס (Yersinia pestis) שהתגלה רק ב-1894 וגרם למחלת הדבר בחולדות ומהן הועבר לבני אדם. במגיפות, כידוע, מופיע תמיד גורם שלא הובא בחשבון, שמעצים את מקדם ההדבקה.

בראייה לאחור ניווכח, כפי הנראה, שמגיפת הקורונה אחראית למותם של כמה מיליוני בני אדם ברחבי העולם – עובדה טראגית לכשעצמה, אך האבידות בנפש בשל מגיפת הדבר בעולם היו בסדר גודל של בין 75 ל-200 מיליון נספים, כ-35 מיליון מהם בסין. הדבר כילה כפי הנראה שליש מאוכלוסיית סין תחת שושלת יואן במאה ה-14 ובאירופה מחצית מהאוכלוסיה נספתה בתוך ארבע שנים, מ-1347 עד 1351. גלי המגיפה פגעו באיטליה וביבשת אירופה כמעט בכל עשור שלאחר 1351, עד שהמגיפה נעלמה באורח מסתורי כעבור 300 שנה.

בעוד עשור ייתכן שניזכר בתפילות המוניות של חרדים שיש ביניהם המאמינים כי בזכות הפנייה לאלוהים, לימוד התורה וקיום המצוות שככה המגיפה לאמור: "לבטל מעליהם כל מיני גזרות קשות ורעות ובפרט כל מיני מחלות, מיחושים, כאבים וצער ובפרט מן הפרט מחלת הקורונה הנפוץ בימים אלה בעולם בעוונותיו הרבים" (מתוך תפילה מיוחדת שחיבר הרב יצחק יוסף). גם בשל הנרטיב התאולוגי הנוצרי, אשר ראה באל את המקור לכל התופעות הטבעיות, נהוג היה לחשוב על התפרצות מגיפה כהתערבות אלוהית כתוצאה ישירה לחטאיהם של המאמינים ולסטייתם מדרך הישר.

על כן גברו בתקופת המגיפה השחורה התפילות ובשל מספר המתים העצום היה זה קריטי לבצע את סקרמנט הווידוי על מנת לזכות בגאולה שלאחר המוות. אולי אז תחדור בנו ההכרה שהתנהגותם של פלגים שונים בקרב החרדים, שהיתה כרוכה בהתקהלות בבתי כנסת ובבתי לימוד תורה ובאי ציות להוראת האמונים על בריאותנו, לא נובעת מתוך רשעות אלא מתוך השקפת עולם, ומעוותת ככל שתהיה היא נובעת מתוך אמונה.

ארגוני שירותי בריאות מתקדמים התפתחו בצפון איטליה מאמצע המאה ה־14. הפוליטיקאים מנעו מעבר מאזורים שחלו במוות השחור לאזורים שהמחלה טרם פגעה בהם. ערי המדינות ביטלו את הזכות לפרטיות והנפיקו תעודות בריאות, שנוסעים ממקום למקום היו חייבים להראות בעת כניסתם לערים

ומה לגבי הסגרים שהעיקו ועל השמת התו הירוק שעורר אינספור ויכוחים? ההיסטוריון האיטלקי קרלו צ'יפולה כבר כתב על "הופעתם של ארגוני שירותי בריאות מתקדמים במיוחד בצפון איטליה ועל התפתחותם", מאמצע המאה ה־14 ועד ראשית המאה ה־16. הפוליטיקאים עברו אז לפקח על תנועת האוכלוסיה וכלי השיט, כדי למנוע מעבר מאזורים שחלו במוות השחור לאזורים שהמחלה טרם פגעה בהם. ערי המדינות גם ביטלו את הזכות לפרטיות והנפיקו תעודות בריאות, שנוסעים ממקום למקום היו חייבים להראות בעת כניסתם לערים. החשודים בהידבקות במחלה נכנסו להסגר.

המילה "הסגר" באנגלית - quarantine - מקורה מהמילה הונציאנית "קוורנטה" והכוונה ל"ארבעים יום", המתייחסת לאורכה של תקופת הבידוד שהוטלה על נוסעי אוניות ומלחים במהלך מגיפות. אז הורו לכל כלי שיט לעגון מחוץ לנמל במשך 40 יום, תקופת הדגירה של המחלה. לאחר 40 יום ללא מקרי מוות או מחלה, הניף כלי השיט דגל צהוב שמשמעו "אני בריא". רופא היה עולה לכלי השיט ובודק שאין עליו חולים והיה מאשר לו לעגון. כדי להגביר את יעילות הבידוד דרשו מכל כלי שיט להציג תעודת בריאות המאשרת כי בנמל האחרון לא היתה התפרצות של המגיפה.

באותה תקופה גם החלו לרשום כל מקרה מוות. בני משפחות המתים התמודדו עם השלכות קשות: הם אולצו להיות מבודדים בהוספיס ורכושם הוחרם והושמד. פקיד בריאות בפלרמו שבסיציליה סיכם את המדיניות בשנת 1576 במילים אלו: "הזהב, האש והגרדום": הזהב הוא ההוצאות, האש היא הכלי למחוק את המגיפה, והגרדום – עונשם של מי שלא פעלו בהתאם להנחיות. לנוכח עובדות אלו, אולי הסגר בישראל לא היה כל כך נורא.

ומה לגבי ההשפעות הכלכליות של מגיפת הקורונה? המגיפה השחורה, יש לדעת, פגעה קשות בכל מערכי החברה: השלטון, המסחר והחקלאות אך מאידך גרמה גם לשינויים חיוביים ולסדר חברתי חדש. בשל צמצום האוכלוסיה כתוצאה מריבוי המתים במגיפה, המחסור החריף בעובדים הביא לנסיגה בכל ענפי המשק, שעה שהעובדים הנותרים, גם חסרי המיומנות, דרשו שכר גבוה מבעבר. ברחבי אירופה נוצרו חוקים שהגבילו את שכר העבודה לרמה שלפני 1348 ונקבעו תקנות שנלחמו ברשלנות על ידי הטלת אחריות מקצועית על העובדים.

בטווח הארוך אפשר צמצום האוכלוסיה הקצאה של משאבים לצרכים פחות חיוניים מבעבר. מחירי חומרי הגלם לתעשיית המזון עלו. מחיר החיטה למשל זינק פי שניים ב-1349, וגם מחירי השעורה ותוצרי המשק בשר וגבינות האמירו. מההתייקרויות  נהנו בעיקר האיכרים, שרמת החיים שלהם עלתה בהתאמה. בעשורים הבאים החלה האוכלוסיה לגדול, תוך עלייה רצופה ברמת החיים הממוצעת. המגיפה קירבה את קץ המשטר הפאודלי והביאה לסדר החברתי ולמבנה התרבותי של תקופת הרנסנס שהתקיימו כ-130 שנה לאחר מכן.

המגיפה של אתונה. מייקל סווירטס, 1652

במבט לאחור ניווכח ככל הנראה שמגיפת הקורונה, שפגעה בתחומי כלכלה שונים, דווקא העשירה חלק ממנה בעיקר את אלה שעיסוקם כרוך בייצור ובשיווק מזון, מכירות מקוונות ופיתוח אלגוריתמים חכמים לשירותם של הנהנים מהפעלה מרחוק. נראה שלאחר כל נסיגה מתעוררת צמיחה מחודשת בכלכלה, במדע ובתרבות, שמיטיבה עם המין האנושי כמין רנסנס מחודש.

קרוב לוודאי שבמבט לאחור ייעודו של הרופא לא ישתנה ואף השקפתו הקיומית. ד"ר רייה של אלבר קאמי ב"הדבר" משמש עדיין דוגמה ומופת. הוא העמיד את פעולת התיקון, הריפוי והסיוע והשתדל שפעולה זאת תצמח מתוך נדיבות לב ולא מתוך קדושה או פעולה הרואית. השקפתו הקיומית, אשר ממנה עולה ההומניזם האקטיבי שלו, מתבססת על נקיטת פעולה כתגובה לסבל קונקרטי ולא כתולדה של עיקרון מופשט, משמע העדפת האדם על פני העיקרון. הוא חש אחריות על העולם שבו הוא חי, ואחריות זו ואהבת האדם שבו מניעות אותו במלחמתו במגיפה.

ד"ר רייה  מכיר את בדידות הקיום האנושי לנוכח המגיפה. הוא מתוודע אל הסבל האנושי במערומיו כאשר האדם הוא חסר אונים מול האסון והאל שותק ואינו מושיע כפי שהוא אומר ביצירה: "אבל כיוון שהמוות הוא ששולט בסדרי בראשית, אולי מוטב לאלוהים שלא נאמין בו ושנילחם במוות בכל כוחותינו, בלי לשאת את עינינו אל השמים האלה שהוא שותק שם".

רייה בוחר בתבונה האנושית ובסולידריות החברתית שהביאו לסיום המגיפה: "לפי שעה יש חולים ואני צריך לרפא אותם. אחר כך הם יחשבו, וגם אני אחשוב אבל הדבר הדחוף מכל הוא לרפא אותם. אני מגן עליהם כמיטב יכולתי, זה הכל".

בעתיד ניווכח שמאבקנו במגיפת הקורונה אמנם נחרץ אך זהו מאבק סיזיפי כיוון שהניצחון עליה, ממש כמו הניצחון על מגיפת הדבר אצל קאמי, איננו מוחלט אלא זמני. תמיד יתגלו מגיפות חדשות.

ספרות:

"בבית המרפא" מאת דוד פוגל, פורסם במקור ב-1926. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008

ב"בית המרפא בסימן שעון חול" מאת ברונו שולץ, פורסם במקור ב-1937. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008

טריסטאן"  מאת תומאס מאן פורסם במקור ב-1902. ספריית תרמיל, הוצאת משרד הביטחון, 1977

"הר הקסמים" מאת תומאס מאן. פורסם במקור ב-1924. ספריית הפועלים, 2020

"הדבר" מאת אלבר קאמי. פורסם במקור ב-1947. הוצאת עם עובד, 2001

"ספרות הסנטוריום" מאת אורנה מונדשיין, הוצאת רסלינג, 2016

"אלוהים ואלווירה" מאת לימור שריר, הוצאת כרמל 2005

"הרהורים על ספרות ורפואה - דילמות ביחסי רופא-חולה", מאת לימור שריר, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, 2016

קורס ספרות ורפואה - על מגיפות בספרות ובמציאות

נושאים קשורים:  ד"ר לימור שריר,  ספרות יפה,  מגיפות,  היסטוריה של הרפואה,  חדשות,  אלבר קאמי,  "הדבר",  19-COVID,  מגזין,  מגיפת הקורונה
תגובות
אנונימי/ת
26.02.2021, 09:30

כתבה מענינת , האם מגפות ומלחמות זה הפיתרון היחיד לפיצוץ האוכלוסין ?

26.02.2021, 12:49

מאמר מולטי דיסיפלנרי מעניין מזווית ראייה מקורית המאגד ידע ברפואה, ספרות והיסטוריה

26.02.2021, 17:34

מאמר יפהפה שילוב מוצלח של טקסט ותמונות כל הכבוד לדר' שריר!

27.02.2021, 09:47

תודה חנן!

28.02.2021, 09:37

החלל שהיה נפער בעולם הספרות ללא השחפת אמנם משמעותי (אם כי הר הקסמים משעמם, ומבחינתי מימי של "לה בוהם" והגיבורה של "טרוויאטה" יכלו גם לא למות...), אבל החלל שפערה השחפת בעולם הספרות כבד הרבה יותר... צ'כוב, אורוול, לפחות חלק מהאחיות ברונטה, המשוררת רחל. ועוד כמה ציירים כמו מודליאני ואחרים. מאמר יפה!

28.02.2021, 17:33

מאמר מעמיק ומרתק!!

02.03.2021, 00:16

מאמר מעניין ומעמיק! הפתיע אותי ללמוד על המקום הנרחב שהשחפת תופסת בעולם השלישי.

מאמר מעניין מרחיב דעת. כתיבה רב היבט עם הסתכלות פנורמית על ההסטוריה העכשווית שהמגפה כפתה עלינו . מבריק