מחקרים COVID-19

יעילות הטיפול המוקדם בנוגדי קרישה בחולי COVID-19 קשים

על שכיחות טרומבואמבוליזם ורידי ודימום משמעותי בקרב חולי COVID-19 קשים וכיצד טיפול מוקדם בנוגדי קרישה משפיע על שרידותם

טיפול בחולה קורונה בישראל. צילום: יונתן סינדל/ פלאש 90

קרישיות יתר עלולה להוות גורם מרכזי לתמותה של חולי COVID-19. מטרת מחקר זה היתה להעריך את שכיחות טרומבואמבוליזם ורידי (VTE) ושכיחות דימום משמעותי בקרב חולי COVID-19 קשים ולבחון את ההשפעה התצפיתית של טיפול מוקדם בנוגדי קרישה על השרידות של מטופלים אלה.

במחקר עוקבה רב-מרכזי, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת הרפואי Annals of internal medicine ונערך בקרב 3,239 חולי קורונה קשים, הוערכה ההיארעות של VTE ושל דימום משמעותי כ-14 יום לאחר קבלה ליחידה לטיפול נמרץ. 2,809 חולים סווגו לשתי קבוצות: קבלת טיפול בנוגדי קרישה או ללא קבלת טיפול בנוגדי קרישה ביומיים הראשונים לאשפוז בטיפול נמרץ.

בקרב 3,239 החולים שנכללו במחקר, הגיל החציוני היה 61 שנים (טווח בין-רבעוני, 53 עד 71 שנים) ו-2,088 (64.5%) היו גברים.

בסך הכל, 204 חולים (6.3%) פיתחו טרומבואמבוליזם ורידי ו-90 חולים (2.8%) פיתחו אירוע של דימום משמעותי. מנבאים עצמאיים להתפתחות טרומבואמבוליזם ורידי היו מין גברי ורמת די-דימר גבוהה יותר בכניסה לטיפול נמרץ.

מתוך 2,809 החולים שהשתתפו במחקר, 384 (11.9%) קיבלו טיפול מוקדם בנוגד קרישה. בניתוח ראשוני של תוצאות המחקר, במהלך מעקב חציוני של 27 יום, חולים שקיבלו טיפול מוקדם בנוגדי קרישה היו בסיכון דומה למוות כמו אלה שלא טופלו בנוגדי קרישה (יחס סיכון, 1.12 [רווח בר סמך של 95% - 0.92 עד 1.35]).

החוקרים סיכמו כי בקרב חולי COVID-19 קשים, טיפול מוקדם בנוגדי קרישה לא השפיעו על השרידות.

נושאים קשורים:  מחקרים,  קורונה,  טרומבואמבוליזם ורידי,  נוגדי קרישה,  טיפול נמרץ,  19-COVID,  חדשות
תגובות