פרופ' שמאי קוטב, ממייסדי ומחלוצי תחום ההרדמה וטיפול נמרץ כללי בישראל, מורם של עשרות רופאים מומחים בתחום מקצועי ייחודי זה, הלך לעולמו בשבוע שעבר בגיל 89.
עוד בעניין דומה
פרופ' קוטב ז"ל, יליד יפו, שהיה גאה במיוחד על כך שאמו היתה "ירושלמית שורשית" (מה שמכונה "סמ"ך-טי"ת"), גדל בחיפה, בתל אביב ובירושלים. סבו, ד"ר ישועה שאמי, שהיווה עבורו דמות מופת נערצת, היה רופאם של עובדי נמל יפו ותושבי הרובע היהודי בחברון ובירושלים והוא שהעניק לו את ההשראה והכיוון ללכת ללמוד רפואה.
הוא התגייס להגנה במלחמת העצמאות והשלים בגרויות לאחר מכן. ב-1949 היה בגרעין המייסד של קיבוץ תל קציר ואחר כך יצא להגשים את חלומו: ללמוד רפואה בשיקגו. "שם נחשף למקצוע הרפואי החדש הזה ש'נולד' לאחר מלחמת העולם השנייה", סיפר עליו ל"דוקטורס אונלי" פרופ' ראובן פיזוב, מנהל המחלקה לטיפול נמרץ, הרדמה ורפואת כאב ב"הדסה עין כרם" – מחלקה שאותה הקים קודמו בתפקיד, פרופ' קוטב, בשובו מלימודיו בארה"ב.
"הוא יצא ל'פולושיפ' לסן פרנסיסקו ושם הכיר ולמד אצל מי שנחשב לפורץ דרך ברפואה, פרופ' ג'ון סוורינגהאוז (Severinghaus) שהקים מעבדה לפיזיולוגיה נשימתית מהגדולות והראשונות בעולם ופיתח בה את המכשיר החיוני ביותר למדידה ואנליזה של גזים בדם – ציוד קריטי בעבודתה של כל יחידת טיפול נמרץ כללי והרדמה.
"בשובו לישראל", סיפר פרופ' פיזוב, "בסוף שנות ה-60, הקים את המחלקה ב'הדסה' שהיתה אז אחת משתי הראשונות בארץ (האחרת הוקמה ברמב"ם) וניהל אותה ביד רמה. משנת 1988 ועד 1996 שימש ב'הדסה' כמנהל המחלקה שנעשתה רב תחומית - להרדמה, טיפול נמרץ ורפואת כאב.
"הוא היה מורה קפדן, תובעני, פדאנט, כריזמטי ומאוד ססגוני, שחינך דורות של מומחים בתחום הזה. לצד הדרישות שלו למצוינות, אוזנו וליבו היו קשובים תמיד לכל אחד מעמיתיו וכמובן למטופליו הרבים", הוסיף פרופ' פיזוב.
"היתה לו חולשה לחיילי צה"ל", סיפר בנו, עיתונאי רשת ב', גיא קוטב. "ב-1973 למשל, בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, היה אבא בין מקימי בית חולים שדה ברפידים שבסיני. פצועי המלחמות וכן תאונות שהתרחשו במהלך השירות הצבאי טופלו על ידו, ורבים מהם חוזרים ומצהירים בכל הזדמנות כי הם ממש חבים לו את חייהם. אפשר למצוא ביניהם אנשי צוות של טנק שעלה בלהבות וגם טייסים".
אחד האירועים שממחישים זאת תוארו ב-2002 בכתבה שפרסם בטאון חיל האוויר: ב-דצמבר 1988, יום חורף, המריא לטיסת אימון במטוס כפיר, באזור הערבה, סרן (מיל.) מיקי. ליד עין יהב, עקב תקלה, התרסק מטוסו אל דופן הר. הטייס צנח על מדרון תלול ונפגע קשה. מסוק מיחידת חילוץ ופינוי 669 הוזעק למקום והטייס הוחש ל"סורוקה", שם איבד את הכרתו. רופאים הוזעקו לבית החולים, ביניהם נוירולוגים ומומחים בתחומים נוספים. הם אבחנו עצם ירך שבורה ועלה חשד לתסחיף שומני שפירושו מוות בתוך זמן קצר.
"אף אחד סביב מיטתו לא היה אופטימי", תיאר הביטאון את האירוע. היה חשש שאם בכל זאת יתעורר יתברר שיש לו פגיעה מוחית קשה. רק רופא אחד שהוזעק לבית החולים בבאר שבע העז לקחת לידיו את הטיפול באותו טייס וקצין. זה היה פרופ' קוטב. הוא הגיע במיוחד מ"הדסה עין כרם", הורה להעבירו לבית החולים בירושלים ומשם ל"שיבא" בתך השומר. הטייס חזר להכרה לאחר שלושה שבועות ובהמשך הועבר לשיקום. תהליך השיקום שלו נחשב עד אז לאחד מחמישה המהירים ביותר שהתרחשו בארץ - שבעה חודשים, לפני שהתאפשרה חזרתו לשירות מילואים פעיל בחיל האוויר.
פרופ' קוטב פרש מ"הדסה" בגיל 68 ובמשך שלוש שנים נוספות עבד ב"אסותא-רמת החייל" בתל אביב ואז חזר ל"הדסה" כדי להקים בה את המרפאה הטרום ניתוחית הראשונה בארץ.
בנוסף לעבודתו בבית החולים וכמורה וחוקר בבית הספר לרפואה של "הדסה" והאוניברסיטה העברית בירושלים, מילא פרופ' קוטב שורה ארוכה של תפקידים ציבוריים בקהילה הרפואית בישראל. הוא שימש בין השאר כיו"ר איגוד המרדימים בהר"י, חבר במועצה הלאומית לכירורגיה, הרדמה וטיפול נמרץ וכמנהל מחלקת הרדמה וטיפול נמרץ בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית.
כמו כן, היה מרצה מבוקש בכנסים ובפאנלים מקצועיים בארץ ובחו"ל ופרסם מאמרים רבים בתחום. די בהקלדת שמו באנגליתShamay Cotev ב"גוגל" כדי לגלות את עושר הפרסומים הללו. "נדהמנו בימים האחרונים לגלות את הכמות העצומה הזאת", סיפר בנו גיא קוטב.
בין חבריו ותלמידיו הרבים שהלכו בדרכו והביעו השתתפות באבלה של המשפחה אפשר למצוא את פרופ' ליאוניד אידלמן, לשעבר יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל ונשיא ההסתדרות הרפואית העולמית מ"בילינסון", פרופ' יעקב גוזל מ"שערי צדק", פרופ' יורם וייס, מנהל בית החולים הדסה עין כרם, פרופ' עידית מטות מ"איכילוב", פרופ' אמריטוס עזריאל פרל, לשעבר ב"שיבא", פרופ' פיזוב ועוד מבכירי המקצוע בישראל.
מהמרכז הרפואי הדסה נמסר כי הוא משתתף בצערה הכבד של משפחת קוטב. "פרופ' קוטב היה ממקימי היחידה לטיפול נמרץ כללי הראשונה בארץ ב'הדסה', בסוף שנות ה-60. הוא ניהל את האגף להרדמה וטיפול נמרץ במרכז הרפואי הדסה במשך תשע שנים
במהלכן העמיד דורות של תלמידים, המשמשים כיום בתפקידים בכירים בתחום ההרדמה, הטיפול נמרץ ובכלל ברפואה בישראל, וממשיכים ליישם הלכה למעשה את חזונו – במחויבות ובמסירות הבלתי פוסקת כלפי כל מטופל, בנחישות להציל חיים ולעולם לא לוותר, באנושיות שהיתה עבורו בבחינת הבסיס למקצוע הרפואה ובמחויבות לרפואה מתקדמת ופיתוח היכולות המדעיות והטיפוליות כל העת.
"פרופ׳ קוטב פעל רבות למען קידום התחום כיו״ר איגוד המרדימים ויו״ר החברה הלאומית להרדמה טיפול נמרץ וכירורגיה. אנו שולחים תנחומנו הכנים לרעייתו ולילדיו ומרכינים ראשנו בצער".
פרופ' קוטב הובא למנוחות בשבוע שעבר בבית העלמין בקיבוץ מעלה החמישה.