ידוע כי ברזל חיוני למספר מסלולים ביולוגיים, והטיפול ב-NAIDי(non‐anaemic absolute iron deficiency) יכול להועיל במצבים מסוימים. עם זאת, לא ידוע אם NAID קשור לתמותה מוגברת בקשישים.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו במדגם מייצג של 4,451 קשישים ממחקר האנגלי האורכי שעוסק בהזדקנות. NAID הוגדר בתור פריטין בסרום של פחות מ-30 מיקרוגרם/ליטר והמוגלובין של 120 גרם/ליטר או יותר (בנשים) ו-130 גרם/ליטר או יותר (בגברים). החוקרים העריכו את התמותה המצטברת על ידי שיטת קפלן-מאייר. לאחר מכן חישבו את יחסי הסיכונים המותאמים ואת אלו שאינם מותאמים לתמותה, באמצעות מודל רגרסיה לוגיסטית יחסי של COX.
החוקרים מצאו כי שיעור ההימצאות של NAID בתחילת המחקר היה 8.8% (רווח בר-סמך 95%: 8-9.7%), כאשר בנשים השיעור היה 10.9% (רווח בר-סמך 95%: 9.7-12.3%) ובגברים 6.35% (רווח בר-סמך 95%: 5.3-7.5%). עוד מצאו כי יחס הסיכונים לתמותה בנבדקים עם NAID, בהשוואה לכאלו שלא היה להם מחסור בברזל במהלך 14 שנות המעקב, היה 1.58 (רווח בר-סמך 95%: 1.29-1.93). נראה כי קשר זה לא היה תלוי בכל המשתנים הדמוגרפיים הקשורים לבריאות והביולוגיים שהחוקרים הצליחו לזהות, ועמד באנליזות רגישות מרובות.
החוקרים הגיעו למסקנה כי בקשישים באנגליה, NAID הינו נפוץ וקשור לשיעור מוגבר של תמותה, בהשוואה לנבדקים ללא אנמיה עם רמות פריטין תקינות. קשר זה מונע באופן עקרוני על ידי תמותה מוגברת בנשים.
מקור: