מאז כשלושה שבועות, לאחר שהתקשורת הבינלאומית, לרבות "ניו יורק טיימס" ו"נייצ'ר", דיווחו בהרחבה על כך ששניים מחשובי עיתוני הרפואה בעולם: NEJM - New England Journal Of Medicine ו-The Lancet נאלצו "למשוך חזרה" ולמעשה לפסול מאמרים שפרסמו בחודש הקודם בהקשר למחקרים הנוגעים לפנדמיית ה-Covid-19 ומחוללה, נגיף הקורונה SARS-CoV2. זאת משום שהתברר למרבה המבוכה ומאוחר מדי, שבמאמרים אלה המסקנות, שהסיקו מחבריהם מהנתונים שהיו לפניהם, אינן נכונות. אני, כעורך ראשי של כמה עיתוני רפואה, ביניהם "הרפואה", ו-IMAJ הישראליים, נשאל שוב ושוב האם מה שקרה לשני כתבי העת היוקרתיים ועתירי המוניטין הללו פגע באמינותם?
שני המאמרים ש-NEJM ו-The Lancet פרסמו הסתמכו על מחקר שנעשה על חולים רבים, אבל הנתונים הגיעו מאותו מקור שאמור היה להיחשב אמין דיו. אלא שהתברר שלא כך היו פני הדברים והמקור עצמו נחשד כבלתי אמין.
לטעמי, נדרש בפרשה הזאת דיון כיוון שחווינו כאנשי מקצוע בתחום הרפואי תופעה יוצאת דופן הקשורה כמובן במגיפה שכמותה לא נראתה במאה השנים האחרונות בעולם. היו מגיפות במאה הקודמת, ביניהן SARS,יMERS, אבולה וזיקה, ועיתוני הרפואה המובילים בעולם, ביניהם שני אלה, טיפלו באותן מגיפות כשהם מדווחים בקפידה על מדדי אבחון וטיפול בהן. דיווחים אלה היוו בגדר "אורים ותומים" ובסיס להנחיות לרופאים.
כבר בתחילת המגיפה בארץ, בהתכנסות רופאים שהתקיימה ב"שיבא", אמרה אחת המרצות במידה רבה של ציניות, שאם יהיה אצלנו ולו מקרה אחד של חולה - אפשר לשגר מאמר המתאר אותו לאחד משני העיתונים הללו וגם לאחרים והם ימהרו לפרסמו גם מבלי שיעבור ביקורת עמיתים, כיוון שכולם "רעבים לכל פיסת מידע חדש"
כאשר פרצה בסערה תקשורתית גדולה לפני כשבעה חודשים פנדמיית ה-COVID-19 רצו שני העיתונים הללו "להיות עם היד על הדופק", לפרסם במהירות מאמרים על המחלה שאיש לא הכיר קודם לכן ושהרופאים המטפלים ביקשו בדיווחים אלה מענה לשאלות הרבות שהתעוררו אצלם.
כבר בתחילת המגיפה בארץ, בהתכנסות רופאים שהתקיימה ב"שיבא", אמרה אחת המרצות במידה רבה של ציניות, שאם יהיה אצלנו ולו מקרה אחד של חולה - אפשר לשגר מאמר המתאר אותו לאחד משני העיתונים הללו וגם לאחרים, והם ימהרו לפרסמו גם מבלי שיעבור ביקורת עמיתים, כיוון שכולם "רעבים לכל פיסת מידע חדש".
מאז תחילת המגיפה אני מזהה "הפצצה של מאמרים" על הנגיף, על תסמיני המחלה, דיווחים על אבחון, טיפול ותרופות שניתנו לחולים במצבים השונים. גם אני, כעורך של שלושה כתבי עת רפואיים, קיבלתי, להערכתי, מעל 100 מאמרים שעסקו ב"נושא החם" הזה. רק חלק קטן מהם פורסם. כך הקדשנו הוצאה מיוחדת לקורונה של ה-IMAJ וגם של "הרפואה" ובנוסף גם בעיתון שעוסק במחלות אוטואימוניות כדי "להיות בעניינים". אלא שלאחר המהדורה המיוחדת ל-COVID-19 באותו עיתון בתחום המחלות האוטואימוניות, חדלנו לקבל מאמרים בנושא הזה.
כחלק מאותה תופעת "הפצצה של מאמרים" זיהיתי שעומדים מאחוריהם כמה גורמים. לפחות כך היה בחודשים הראשונים של הפנדמיה. מחבריהם היו סינים ואיטלקים. לגבי חלק מהמאמרים שמקורם בסין צריך להיות סקפטי לעניין אמינותם. בסין יש אמנם מרכזים רפואיים ומחקריים בינלאומיים מעולים, אבל יש גם הרבה מאוד שאינם כאלה. מחברי המאמרים שלחו אותם בחופזה לכל כתב עת שהיה מוכן לקלוט אותם ובלבד "להיות על הגל".
במצב כזה עולה לאין-ערוך חשיבותם של עורכים שקולים, היכולים לברור מה לפרסם ומה לא. אך גם העורכים השקולים נמצאים במצב לא קל, מאחר שהם מצויים תחת תחושת הכרח להיות אקטואליים, "עם היד על הדופק", לא לפגר אחרי כתבי עת אחרים, להשביע את רצון הקוראים למידע.
התוצאה היתה שגם עיתונים יוקרתיים, תחת הלחץ הזה, פרסמו מאמרים שהסתמכו על פרשות-מקרים של חולים בודדים, מבלי לבחון את הדיווחים לעומק. בעת פנדמיה נרחבת שכזאת חלה חובה על עורכי כתבי העת להקפיד ביתר שאת על בחירת החומר המגיע לשולחנם כדי לזהות בעיות, טעויות ונתונים שגויים.
הפעם הלחץ על עורכי העיתונים המקצועיים היה גדול במיוחד. בדרך כלל, מקובל שכל מאמר עובר ביקורת עמיתים בטרם הוא מתפרסם. אלא שגם אותם עמיתים, המשמשים כמבקרי מאמרים, נמצאו תחת לחצים מסוימים – אישיים, עניינים, פוליטיים וכספיים-עסקיים
במסגרת אותו "צונאמי" של פרסומים הופיעו גם מאמרים על משלבי תרופות מסוימות שניתנו לחולי קורונה, בעוד שמאמרים אחרים הצביעו על הסיכון שיש באותן תרופות ממש. גם מאמרים אלה לקו בהיעדר מידע מספק לגבי הסיכון שיש בתרופות הללו לטווח קצר או ארוך ולתוצאות המאוחרות של נטילתן.
עם זאת, זוהי דרכו של מדע הרפואה, כך הוא מתפתח לאורך ציר הזמן, כאשר חוקרים מפרסמים מאמרים ואחרים מגיבים להם, לעתים סותרים אותם או מציעים תובנות אחרות.
הפעם הלחץ על עורכי העיתונים המקצועיים היה גדול במיוחד. בדרך כלל, מקובל שכל מאמר עובר ביקורת עמיתים בטרם הוא מתפרסם. עד היום לא הומצאה שיטה טובה יותר כדי לבחון את איכות המאמרים מבחינה מדעית. הודות למערכת זו של ביקורת עמיתים העיתונים רכשו את אמינותם ואת יוקרתם. אלא שגם כאן אני מוצא מצב שלא היה מוכר לנו בעבר: גם אותם עמיתים, המשמשים כמבקרי מאמרים, נמצאו תחת לחצים מסוימים – אישיים, עניינים, פוליטיים וכספיים-עסקיים.
כבר היו בעבר מצבים שבהם עורכי עיתונים בתחום הרפואי מנעו פרסום של מאמר מסוים או משכו אותו חזרה לאחר שפורסם בגלל לחצים שהפעילו עליהם – לדוגמה, חברות תרופות שאיימו להפסיק לפרסם באותם עיתונים את המודעות שלהן. אחרי הכל, אין זה סוד שגם עיתוני רפואה "חיים" הודות לאותן מודעות. ידועים מקרים שבהם גורמים חיצוניים בעלי השפעה ויכולת ללחוץ הפעילו לחצים ומנעו פרסום מאמרים. גם היו מקרים של ניגודי אינטרסים של מבקרי המאמרים עצמם עקב מאמר דומה שהם כתבו אך לא חשפו אותו.
מסיבה זו כבר קיימות בעיתונים המקצועיים "ועדות אתיות" המנסות להתגבר על תופעה זו וקיימת החובה על מבקרי המאמרים להצהיר בגלוי ומראש שאינם מצויים בניגוד עניינים בהקשר לנושא שבו עוסק המאמר המבוקר. ברוב המקרים, מהלך זה שיצרו העיתונים הרפואיים אכן הוכיח את יעילותו והדבר תרם רבות לבניית אמינות העיתון בעיני הקוראים.
יש מקום לברך את כתבי העת NEJM ו-The Lancet על כך שהיה להם האומץ להודות שהוטעו וטעו. כאשר מבקרים הצביעו על הליקויים שבבסיס המאמרים שהם פרסמו, מיהרו העורכים לבדוק את עצמם וביצעו את המהלך שהתבקש: למשוך-חזרה את המאמרים הללו ולהודות בטעות
במהלך הפנדמיה הנוכחית – כמו גם בדומיה הקודמות – קיימים גם לחצים פוליטיים. הדוגמה הבולטת ביותר לדעתי נוגעת לעיתון JAMA, שפרסם בעבר מאמר שהתבסס על שאלון אותו מילאו סטודנטים. הם נשאלו האם מין אוראלי הוא אקט מיני וזאת בעקבות ההצהרה של הנשיא ביל קלינטון (פרשת מוניקה לוינסקי). פרסום המאמר הביא לפיטוריו של העורך המיתולוגי של JAMA בעקבות לחצים כבדים שהופעלו על מערכת העיתון ועל הנהגת ההתאחדות הרפואית של ארה"ב שכתב העת הזה יוצא מטעמה.
לפיכך, ברור שגם בפנדמיה הנוכחית היו גישות פוליטיות שונות – כיצד לנהוג עם המחלה והנגיף – וגם הן השפיעו על שיקול הדעת של עורכי עיתונים מסוימים.
עם זאת, אני סבור שיש מקום דווקא לברך את כתבי העת NEJM ו-The Lancet על כך שהיה להם האומץ להודות שהוטעו וטעו. כאשר מבקרים הצביעו על הליקויים שבבסיס המאמרים שהם פרסמו, מיהרו העורכים לבדוק את עצמם וביצעו את המהלך שהתבקש: למשוך חזרה את המאמרים הללו, לסלקם ממסדי הנתונים של שתי המערכות ולהודות בטעות כשמצאו את המאמרים לא מדויקים, בבחינת שלא להיות חוטא ומחטיא את הרבים.
הלקח שנלמד מפרשה זו – ואני בטוח שהוא יחלחל עמוק יותר מאשר בעבר – שכל המאמרים הנשלחים למערכות עיתונים מדעיים חייבים לעבור ביקורת עמיתים מוקדמת, קפדנית יותר, מדויקת יותר מאשר עד כה. המאמרים יישלחו לביקורת עמיתים אל מי שצברו מספיק ניסיון מוכח באבחנה ובטיפול ספציפי בחולים שאושפזו במחלקות ייעודיות למחלות עליהן נכתבים המאמרים.
למזלנו, הניסיון שנצבר בארץ תוך כדי ריצה במהלך המגיפה, היה יחסית מהיר וגם מוקדם. בעיתונים IMAJ ו"הרפואה" הסתמכנו על המלצות עמיתים שאכן צברו ניסיון באבחון ובטיפול, מתוך ידיעה שהן מבוססות יותר מאחרים.