דעות

המוטיבציה לתרומת איברים מושפעת ממדיניות מאקרו חברתית של הממשלה

הפרקטיקה היהודית-דתית אינה מהווה מחסום לתרומת איברים בישראל כפי שטועים לחשוב | הפער במוטיבציה לתרום איברים בארץ, הנמוכה משמעותית ביחס למדינות מערביות רבות, טמון במקום אחרי לגמרי

כליה להשתלה. צילום: שאטרסטוק

בישראל קיים מחסור הולך וגדל בתרומת איברים, הביקוש עולה בהתמדה והמוטיבציה לתרום נמוכה משמעותית ביחס למדינות מערביות רבות, כאשר ישראל מדורגת במקום 25 מתוך 36 מדינות.

מאז הוקמה אד"י, העמותה לקידום השתלות בשנת 1978, ישראלים רבים חתמו על נכונותם לתרום איברים במידה שיימצאו מתאימים לתורם לאחר מותם (כמיליון כיום). מעבר לכרטיס ירוק וחביב שאותו ניתן לשאת בארנק כאות לאזרחות טובה להתפאר בה, במקרה שהחותמים יזדקקו לתרומת איבר, הם צפויים לקבל קדימות מסוימת בתור להשתלה ולהנצחה במסגרת פעילויות שונות. עם זאת, למרות המספר המרשים, שאירי המשפחה צריכים גם הם לאשר את התרומה לאחר מות התורם. בנוסף, צריך לזכור שלא כל אחד יכול להימצא מתאים לתרומת איברים לאחר המוות.

אז מהי בדיוק הסיבה לפער במוטיבציה לתרום איברים בין הישראלים לשאר המדינות המפותחות? התשובה הראשונה שעולה לראש היא שכנראה מדובר בעניין דתי הלכתי, אך בירור קצר מעלה שרבנים רבים ומקובלים דווקא מתירים לתרום איברים ואף רואים בתרומה דבר בעל חשיבות ראשונה במעלה. הרב ישראל לאו, הרב הראשי לתל אביב, אמר "כשהתורה אומרת ורפא ירפא, היא מתכוונת לא רק לתת רשות לרופא, אלא לחייב כל מי שבידו להציל חיי אדם, לעשות כל שניתן כדי להצילו". הרב שלמה אבינר גורס: "אין ספק שמצווה גדולה לתרום איברים, כבוד המת נדחה בזכות פיקוח נפש". אם כך, הפרקטיקה היהודית-דתית אינה מהווה מחסום לתרומת איברים.

חוקרים ממדינות שונות ניסו להעריך את המשתנים שיכולים לחזות את נכונותו של אדם לתרום איברים על פי מאפיינים ברמת המיקרו של הפרט הבודד, כגון: גיל, מין והשכלה. לעומת זאת, מחקר בהובלתי ניסה לחזות את נכונות האדם לתרום איברים על פי מאפיינים ברמת המאקרו בישראל, כגון: מדד ג'יני לאי שוויון וההוצאה הפרטית והציבורית לבריאות. למעשה, נחקר הקשר בין הנכונות לתרום איברים, לבין מידת ההשקעה של המדינה ברווחת ובבריאות תושביה.

הנתונים עובדו סטטיסטית ממספר מקורות לשנת 2016 ובהם: OECD מאגר ההוצאות לבריאות, ארגון הבריאות העולמי, ארגון הבנק העולמי ורישום הבינלאומי לתרומת איברים והשתלה.

במחקר נמצאו קשרים משמעותיים ושליליים בין מדד ג'יני לאחר תשלומי מסים והנכונות לתרום איברים מהנפטר, ובין ההוצאה הפרטית לבריאות לבין הנכונות לתרום איברים של הנפטר. כלומר, מדיניות ממשלתית המרחיבה את מעטפת השירותים לאזרח בשילוב מערכת מס פרוגרסיבית הפועלת לצמצום פערים בהכנסות - יש בכוחה להגביר את המוטיבציה של האזרחים לתרום איברים ולהועיל לבריאות הציבור. כשחושבים על זה, רק הגיוני שאלטרואיסטיות אנושית תצמח ותשגשג בסביבה סולידרית שערך הערבות ההדדית מיושם הלכה למעשה על ידי הריבון שלהחלטותיו השפעות נורמטיבית על האזרחים.

ביחס למדינות המפותחות (OECD, 2016), מדד אי השוויון בישראל גבוה יחסית (0.37 לעומת 0.314 כאשר 1 שווה שוויון מוחלט), ההוצאה הציבורית על בריאות ביחס לתוצר מבין הנמוכות מכלל מדינות הארגון ומספר מיטות אשפוז, מספר רופאים ומספר אחיות לאלף נפש נמוכים מהממוצע. הדבר יכול להסביר את הפער הקיים בין ישראל לשאר המדינות המפותחות בנכונות לתרום איברים. רבות נכתב על ההשפעות השליליות של אי השוויון ומערכת הבריאות המידלדלת בישראל, פגיעה בנכונות הציבור לתרום איברים היא אם כך סיבה נוספת, גם אם לא עיקרית, לפעול לצמצום אי השוויון ולהרחבת סל השירותים החברתיים בישראל.

נושאים קשורים:  ד"ר אסתי אנגלצ'ין-ניסן,  תרומת איברים,  דעות,  חדשות,  אי שוויון
תגובות
אנונימי/ת
24.12.2019, 09:48

יש בכך משהו....
עם זאת, ניתן להעלות בקלות את ההענות לתרומות ע"י העברת חוק פשוט:
מגיל 21 - כולם עוברים להיות תורמים פוטנציאלים אלא אם הגישו התנגדות לכך.
מגיל 17 (הגיל בו החוק מאפשר לחתום על כרטיס תרומת איברים) - בנוסף לשליחת טופס הסכמה (שיתפוס לטווח של גיל 17-21) ישלח גם טופס סירוב (עם הסבר על ההשלכות). וכך כל שנה עד גיל 21.
במקביל לבטל את הצורך בהסכמת בני המשפחה (שלמעשה מעקר את הרציונאל מאחורי הטבת הקידום, שכן אנשים יכולים לחתום, ולומר לבני משפחתם לסרב).

אנונימי/ת
25.12.2019, 18:18

אף אחד לא מדבר על הרווחיות הרבה עבור בתי החולים בכל השתלה... השתלות מתומחרות מאוד גבוה .
זו המוטיבציה העקרית שעומדת מאחורי מערכי ההשתלות.
למן הרגע שמטופל מוגדר כפוטנציאל להשתלה- בו ברגע מקבל את תנאי הטיפול הנמרץ האיכותיים ביותר. כולל אחות אישית וצומת לב רפואית מלאה סביב השעון.

אנונימי/ת
25.12.2019, 23:34

זה די עצוב מה שאתה אומר. מה התמחור של השתלה?

אנונימי/ת
26.12.2019, 15:51

תעריפי פעולות בבתי החולים הציבוריים (כל פעולה) נקבעים על ידי הרגולטור (משרד הבריאות).
אם התעריף יהיה הפסדי עבור בתי החולים, הרי שבתי החולים יצמצמו את הפעולות, או שיכנסו לגירעון שהמדינה תצטרך לכסות.
אם התעריף יהיה מוגזם, הקופות תכנסנה לגירעון שגם אותו המדינה תצטרך לשלם.
לא מדובר כאן בניתוח קטרקט שאפשר להתווכח האם החולה זקוק לניתוח או לא. איברים זה משאב בחוסר, ותמיד מספר הנזקקים עולה על מספר התורמים. לבתי החולים אין כל אפשרות לשנות את ההצע (אלא אם לדעתך בתי החולים מעסיקים רוצחים שכירים שמטרתם לגרום לפגיעות ראש).

כך שהרמיזות הקונספירטיביות שלך - חסרות בסיס לחלוטין.

המחקר מצא שבמדינות בהן קיימת מידת אלטרואיזם - הנכונות לתרומת איברים - נמוכה קיים אי שיוויון גבוה (כפי שמתרחש בישראל). דר' אנגלצין-ניסן מפרשת את הקשר כהשפעת המדיניות הציבורית על העדפות הפרטים מבחינת הנכונות לתרום. פירוש הפוך, התואם יותר את התיאוריה הכלכלית-התנהגותית, הוא שאזרחים שהם אלטרואיסטים במידה גבוהה יבחרו ממשלות בעלות אוריינטציה חברתית הפועלות לצמצום אי השוויון. לכן, השכיחות הנמוכה של תרומת איברים בישראל אינה התוצאה של רמת אי השוויון הגבוהה אלא הסיבה לה. זו סוגייה רבת משמעות בעיקר בימים אלה של בחירות.