המחקר הנוכחי ביקש להעריך את ההשפעה של תזמון תחילת האימון הגופני על ירידה במשקל בקרב משתתפי תוכנית לירידה במשקל.
עוד בעניין דומה
במחקר השתתפו מבוגרים בעלי משקל עודף או השמנת יתר (170 מטופלים, בני 18-55, BMI שבין 25-42 ק"ג/מטר מרובע, 83.5% נשים) שנרשמו לתוכנית בת 18 חודשים לירידה במשקל שכללה הפחתת צריכה קלורית, אימון גופני ותמיכה קבוצתית. קבוצת הטיפול הרגיל טופלה בתוכנית מפוקחת (בה אורך הפעילות הגופנית התגבר עד ל-300 דקות בשבוע של פעילות אירובית בעצימונית בינונית-גבוהה) במהלך ששת החודשים הראשונים. בקבוצה שבה נדחה מועד האימון, המטופלים נתבקשו שלא לשנות את הרגלי הפעילות הגופנית שלהם בששת החודשים הראשונית והחלו את תוכנית האימון במהלך ששת החודשים הבאים (חודשים 7-12 למחקר). לאחר סיום הגברת העצימות, שתי הקבוצות הונחו להמשיך בפעילות של 300 דקות לשבוע במהלך תקופת המחקר.
לאחר ששה חודשים, הנבדקים שהיו בקבוצת הטיפול הרגיל ירדו באופן משמעותי יותר במשקל (0.7 ± -8.7 ק"ג) בהשוואה לקבוצה השנייה (0.6 ± -6.9 ק"ג, p=0.047). לאחר מכן, עד לחודש ה-18 למחקר, נבדקי הטיפול הרגיל העלו בחזרה יותר משקל (0.8 ± 2.5 לעומת 0.8 ± 0.0 ק"ג). בתום 18 חודשי מחקר, לא היו הבדלים בין הקבוצות במשקל שהורידו, מסת שומן, מסה רזה, פעילות גופנית או עייפות.
מקור: