מטרת המחקר הייתה לבדוק האם תוספת פנופיברטים לסטטינים יכולה להוריד את הסיכון הקרדיווסקולרי המוגבה במטופלים עם תסמונת מטבולית בעולם האמיתי. המחקר התבצע כמחקר עוקבה עם התאמת ציון זיקה באוכלוסיה קוריאנית.
עוד בעניין דומה
29,771 מבוגרים עם תסמונת מטבולית (בני 40 ומעלה) שמטופלים בסטטינים השתתפו במחקר. 2,156 מטופלים שטופלו בנוסף בפנופיברטים הותאמו על בסיס ציון זיקה ביחס של 1:5 ל-8,549 משתתפים שטופלו בסטטינים בלבד.
התוצא העיקרי היה תוצא המורכב מאירועים קרדיווסקולריים, ובכלל זה מחלת לב כלילית, שבץ ותמותה מסיבות קרדיווסקולריות.
שיעור היארעות התוצא המרכזי ל-1,000 שנות אדם היה 17.7 (רווח בר-סמך 95%: 14.4-21.8) בקבוצת הטיפול המשולב ו-22.0 (20.1-24.1) בקבוצה שקיבלה סטטינים בלבד. הסיכון לתוצא העיקרי היה נמוך באופן משמעותי בקבוצת הטיפול המשולב בהשוואה לקבוצת הסטטינים (יחס סיכון מתוקנן 0.74, רווח בר-סמך 95%: 0.44-0.92, p=0.02). הסיכון להיארעות מחלת לב כלילית, שבץ ותמותה מסיבות קרדיווסקולריות הייתה נמוכה יותר בקבוצת הטיפול המשולב אך לא באופן משמעותי. מאפייני המשתתפים לא היו קשורים בסיכון הנמוך שנצפה במחקר.
מקור: