"קן הקוקיה" היה הסרט שהביא לידיעת הציבור את המתרחש במחלקה הסגורה לחולי נפש הנשלטת על ידי אחות מרשעת, אחים בעלי גוף ורופאים חסרי לב המעבירים דרך מוחו של המטופל (ג'ק ניקולסון) זרם חשמל המעוות את פניו וגורם לו להתקף אפילפטי. הסצינה עוררה אז שאט נפש בקרב הצופים והביאה ללחץ ציבורי למניעת סוג זה של טיפול.
עוד בעניין דומה
סרטים רבים אחרים העניקו לטיפול בנזעי חשמל סטיגמה של אכזריות וחוסר אנושיות של המטפלים בבית החולים הפסיכיאטרי ובעיקר סיפקה יצר מציצנות בלתי נלאה לעולמם של נפגעי הנפש תוך העצמת הסטיגמה הטבועה נגדם.
מנגד, הטיפול בנזעי חשמל, שחוגג 80 שנים לקיומו, נחשב לאחד הטיפולים היעילים ביותר בפסיכיאטריה ומטופלים רבים נהנים מיתרונותיו. רופאים אף מעידים על עצמם שהיו מעדיפים לקבל טיפול בנזעי חשמל לעומת החלופות הטיפוליות בעזרת תרופות או טיפול פסיכולוגי.
מקור הפער בין הסטיגמה הציבורית השלילית והשימוש החיובי בטיפול רפואי בנזעי חשמל נמצא בהקשר ההיסטורי של הטיפול. בראשית המאה ה-20, בהעדר כל טיפול ידוע למצבי פסיכוזה או דיכאון, נפגעי הנפש מצאו עצמם מורחקים ומנודים מהמשפחה, מהקהילה ומהחברה, ולעתים נכלאו במשך שנים רבות בשל אוזלת היד בטיפול במחלות הקשות הללו. אם כך, מה הביא רופאים ומדענים בעלי רצון טוב העומדים חסרי אונים מול המטופל הסוער, לבחור בזרם החשמל כמכשיר טיפולי? ניתן לומר כי לא היה חידוש בהפעלת זרם כתרופה – שהרי כבר בתקופה קדומה ביותר ביוון השתמשו במתן מכת חשמל המופק מצלופח לטיפול בכאב ראש ואף להקלת כאבי הלידה.
הרעיון בא כהמשך לעבודתו של חוקר הונגרי, לדיסלס מדונה, בשנות השלושים של המאה הקודמת, שניסה להשרות פרכוס אפילפטי על ידי מתן תרופות. הפרסומים לגבי הצלחת הטיפול עוררו עניין רב, אך לא נמצאה תרופה שתוכל להשרות פרכוס אפילפטי בצורה יעילה. שני חוקרים איטלקים החלו בניסויים לבדיקת השפעת הזרם החשמלי המשרה פרכוסים על מצבם של חולי הנפש. אוגו קרלטי היסס בתחילה לבצע את הניסוי מאחר שסבר כי "חשיפת אדם לזרם חשמל היא תיאוריה אוטופית, ברברית ומסוכנת". אולם, בשיתוף פעולה עם חוקר שאינו רופא בשם לוציאנו בירי, הם בדקו את השפעת הזרם החשמלי בעוצמה נמוכה על מוח בבעלי חיים והראו כי המכה החשמלית הזו נסבלת ואינה גורמת נזק. באפריל שנת 1938 הם ביצעו בהצלחה מתן נזע חשמלי לראשונה בחולה הסובל מסכיזופרניה. בתוך זמן קצר התברר כי הטיפול בנזעי חשמל יעיל במחלות נפש קשות, בטיפול במצבים פסיכוטיים ודכאוניים סוערים.
יחד עם זאת, השראת הפרכוס האפילפטי גרמה סבל רב לחולים. בהעדר חומרי הרדמה וחומרים משתקי שרירים לזמן קצר, שטרם התגלו בתקופה זו, היה הכרח במספר רב של מטפלים כדי להחזיק במטופל בעת השראת הפרכוס. סיבוך נפוץ של הפרכוס היה שברים בעצמות, ובמיוחד שברים בחוליות השדרה שהביאו לפגיעה בחוט השדרה ולשיתוק הגפיים. מכאן, ברורה הסטיגמה השלילית שנקשרה בטיפול בנזעי חשמל.
בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת התגלו פריצות דרך ממשיות בטיפול התרופתי לנפגעי נפש, עם גילוי התרופות נוגדות הפסיכוזה והדיכאון ותרופות מייצבות מצב רוח. דומה היה שהצורך בטיפול בנזעי חשמל יעבור מהעולם, אך בתוך זמן קצר הסתבר כי מטופלים רבים אינם מגיבים לטיפול התרופתי ויכולים להיעזר בצורה משמעותית בטיפול בנזעי חשמל. השינוי המשמעותי ביותר בטיפול בנזעי חשמל היה גילוי תרופות הרדמה ותרופות משתקות שרירים באותה העת, שאפשרו מתן טיפול בטוח, ללא סיבוכי שברים או שיתוק. כך, נשמרה האפשרות לטיפול בנזעי חשמל כטיפול יעיל ובטוח עבור נפגעי נפש שלא נעזרו בטיפול התרופתי.
עם ההתקדמות בתחום מדעי המוח, הבינו הרופאים וחוקרי המוח כי הטיפול בנזעי חשמל מביא לשינויים במעגלים עצביים במח הקשורים להיווצרות דיכאון ופסיכוזה, ליצירת תאי מח חדשים באזור ההיפוקמפוס, לשינויים תוך וחוץ תאיים במוח, ולתמורות בתפקוד המסרנים העצביים (נוירוטרנסמיטורים) מסוג סרוטונין ודופמין. שילוב כל אלה מביא לתוצאה הקלינית הרצויה בטיפול בנפגעי הנפש. אך למרות זאת, נותרה תופעת לוואי בלתי רצויה של הטיפול, והיא הפגיעה בזיכרון. מטופלים רבים התלוננו כי למרות השיפור שחל במצבם הנפשי בעקבות הטיפול בנזעי חשמל, חלה הידרדרות ביכולתם לשמור ולשלוף מידע מהמוח.
בנקודה הזו החל מרוץ, שנמשך עד היום, ליצירת פרוטוקול טיפול בנזעי חשמל שימקסם את יעילות הטיפול בפסיכוזה ובדיכאון תוך מזעור הפגיעה האפשרית בזיכרון. במרוץ הזה משתתפים פסיכיאטרים בארץ וברחבי העולם, הבולט ביניהם הוא הפסיכיאטר האמריקאי הרולד זקהיים. כלל האצבע "יותר חשמל פחות עמל" שליווה את הטיפול בנזעי חשמל בראשיתו הסתבר כלא יעיל במיוחד. מחד, מתן עוצמה חשמלית גבוהה יותר אמנם מביא לתוצאות טיפוליות טובות יותר, אך מביא לשיעור גבוה יותר של פגיעה בזיכרון. מאידך, מתן עוצמה חשמלית נמוכה מדי, למרות שמצליח להשרות פרכוס אפילפטי, אינו בהכרח יעיל לטיפול בדיכאון או בפסיכוזה. אם כן, איך אפשר למצוא את העוצמה החשמלית המדויקת המתאימה לטיפול בכל מטופל?
כאן נעזרים הרופאים בהבנה מורכבת יותר של הפיזיולוגיה העומדת בבסיס הפעילות החשמלית של המוח. מסתבר כי המאפיינים של הגירוי החשמלי והיחס ביניהם ובין הפעילות החשמלית של המוח יכולים להביא ליצירת פרוטוקול טיפולי יעיל ובטוח. לכן, עבור כל מטופל, נקבעים המאפיינים של הגירוי החשמלי המינימלי שיכול להביא ליצירת פרכוס. לאחר מכן נבנית עבורו תכנית טיפולית למתן גירוי חשמלי בעוצמה מדודה מעבר לסף המינימלי שמביא ליצירת פרכוס. טיוב הפרוטוקול לטיפול בנזעי חשמל, המותאם לכל מטופל באופן אישי, הביא ליצירת טיפול יעיל וכמעט ללא תופעות לוואי של ירידה בזיכרון.
כך, כיום, לצד כל מטופל העובר טיפול בנזעי חשמל ניצב רופא פסיכיאטר ולידו רופא מרדים וכן אחות או אח מיומנים. המטופל מורדם לפרק זמן קצר ביותר ומקבל תרופות מרפות שריר הבולמות את התכווצות השרירים תוך ניטור של תקינות מחזור הדם. משך הפרכוס קצר מדקה, ולרוב דרושה סדרה של כשמונה עד 12 טיפולים להשגת הפוגה במחלה. הטיפול נעשה בבית החולים ביחידה המצוידת בהתאם לנהלים של משרד הבריאות, וניתן כיום במסגרת אשפוזית ואף במסגרת מרפאתית. כל מטופל מקבל הסבר מקיף על הטיפול, ועליו לאשר את הסכמתו לקבלת הטיפול בחתימתו.
כך, תיאור הטיפול בנזעי חשמל בסרטים הרבים, שנשאר חקוק בזיכרון הציבור, רחוק מאוד מהמצב הקיים היום, אבל ללא ספק זירז את התהליך לשיפור יעילות ובטיחות הטיפול.
הטיפול בנזעי חשמל מסייע לרוב המטופלים הסובלים מדיכאון או פסיכוזה והעמידים לטיפול פסיכולוגי ותרופתי. עבור המטופלים שאינם נעזרים בנזעי חשמל, שוקדים הרופאים על פיתוח טיפול חשמלי ממוקד בעומק המוח, שנמצא יעיל אף יותר מטיפול בנזעי חשמל. ברור כי העתיד של הטיפול החשמלי בנפגעי הנפש עוד לפנינו.