הטיפול במלריה שמקורה ב-Plasmodium Vivax דורשת טיהור של טפילים א-מיניים, אך הישנות יכולה להמנע רק במידה ומתבצע טיהור של היפנוזואיטים רדומים (Hypnozoites) מהכבד (טיפול "שורשי"). התרופה Tafenoquine היא 8-aminoquinoline הניתנת במנה יחידה שלא מזמן נרשמה כטיפול שורשי ל-P. Vivax.
עוד בעניין דומה
מחקר זה - רב-מוקדי, בסמיות כפולה, במספר קבוצות במקביל, בהקצאה אקראית עם ביקורת אינבו - נערך באתיופיה, פרו, ברזיל, קמבודיה, תאילנד והפיליפינים. למחקר נרשמו 522 מטופלים עם זיהום ב-P. Vivax שאושרר מיקרוסקופית (בין 100-100,000 טפילים למיקרוליטר) ופעילות תקינה של האנזים G6PD (כאשר רמה תקינה מוגדרת כ-70% או יותר מהערך החציוני שנקבע בכל אתר מחקר בקרב 36 גברים מתנדבים בריאים שחוץ מעבור קביעה זו לא השתתפו במחקר).
כל המטופלים קיבלו טיפול בן שלושה ימים ב-Chloroquine (מינון כולל של 1,500 מ"ג). בנוסף, מטופלים הוקצו לקבל מנה יחידה של Tafenoquine במינון של 300 מ"ג בימים 1 או 2 למחקר (260 מטופלים), אינבו (133 מטופלים) או מנה של Primaquine במינון של 15 מ"ג אחת ליום למשך שבועיים (129 מטופלים). התוצא העיקרי היה אחוז המטופלים (שוערך בעזרת עקומות קפלן-מאייר) שהיו חופשיים מהישנות לאחר שישה חודשים (ההגדרה לריפוי שורשי של P. Vivax ללא נוכחות של טפילים בדם [Parasitemia]).
באוכלוסיית ה-Intention-to-Treat, אחוז המטופלים שהיו חפים מחזרה לאחר 6 חודשים בקבוצת ה-Tafenoquine עמד על 62.4% (רווח בר-סמך 95%: 54.9-69.0), 27.7% בקבוצת האינבו (רווח בר-סמך 95%: 19.6-36.6) ו-69.6% בקבוצת ה-Primaquine (רווח בר-סמך 95%: 60.2-77.1). יחס הסיכונים לחזרה עמד על 0.3 (רווח בר-סמך 95%: 0.22-0.4) בעת השימוש ב-Tafenoquine בהשוואה לאינבו (p<0.001) ו-0.26 (רווח בר-סמך 95%: 0.18-0.39) בעת השימוש ב-Primaquine בהשוואה לאינבו (p<0.001). בקבוצה שהשתמשה ב-Tafenoquine נצפתה ירידה א-תסמינית בערכי ההמוגלובין שנפתרה ללא צורך בהתערבות.
מקור: