דעות

שחיקת הרופאים - המחלה הקטלנית של מערכת הבריאות ותוצאותיה הטרגיות

התוצאות המרות של שחיקת הרופאים: ד"ר אורן זוסמן ז"ל וד"ר אלי פיליפ טוויטו ז"ל נפטרו מהתקף לב במקום עבודתם, לאחר שחשו ברע במהלך משמרת והמשיכו לעבוד

שחיקה בקרב רופאים. אילוסטרציה

השבוע מתו שני רופאים - ד"ר אורן זוסמן ז"ל וד"ר אלי פיליפ טוויטו ז"ל - מהתקף לב במקום עבודתם, לאחר שחשו ברע, בדקו את עצמם והמשיכו בעבודה.

המחסור ברופאים הולך ומחריף. נסו להיזכר מתי שאלתם את עצמכם: מדוע הרופא לא יותר נחמד אלי? למה הוא לא מסתכל אלי אלא לתוך מסך המחשב?

סקר שערך לאחרונה משרד הבריאות ועליו השיבו מעל 40,000 עובדים במערכת הבריאות, הראה כי בסולם של 7-1, ממוצע מדד השחיקה עמד על 2.2. ציון השחיקה הגבוה ביותר נמצא ברופאים – 3.59, ואחריהם האחיות. ציון שחיקה גבוה מ-3 נחשב בעולם כציון גבוה שיש לטפל בו מיידית. בעולם עלתה לאחרונה המודעות לשחיקת הרופאים והמשמעויות שלה בנוגע לרופאים. בארה"ב השחיקה נמנית כסיבה העיקרית לשיעור ההתאבדות הגבוה בקרבם.

שחיקה מוגדרת כ"תחושת תשישות נפשית, גופנית ושכלית, הנגרמת מחמת עומס נפשי מתמיד ומתמשך". תסמונת השחיקה כוללת תחושות של חוסר אונים, כישלון, חוסר תקווה, ניתוק, עייפות כרונית, רגישות מוגברת למחלות ועמדות שליליות כלפי העבודה. לא בכדי שחיקה באנגלית היא "Burnout", שכן אלה הנוטים להישחק יותר הם אנשים אכפתיים שהתשוקה להצליח ולעזור בוערת בקרבם.

במקצוע הרפואה סכנת השחיקה גבוהה במיוחד: תהליך ההכשרה מפרך, עומס ואחריות, מגע עם סבל אנושי, ופער מתרחב בין ערכי המקצוע לבין האמצעים העומדים לרשות הרופאים כדי להגשים את ייעודם: הטיפול בחולה.

עם זאת, סביבת העבודה בארגון מוכרת כגורם העיקרי לשחיקה. מערכת הבריאות מתאפיינת בביורוקרטיה, בתיק רפואי ממוחשב שהרחיק את הרופא והמטופל מקשר עין, ובלחץ למדידת איכות שהקשר בינה לבין האיכות האמיתית של הטיפול הרפואי מוטל בספק. ואכן, הגורמים לשחיקה שצוינו על ידי עובדי מערכת הבריאות בסקר הם: עומס עבודה, מטלות אדמיניסטרטיביות, קושי לשלב בין הבית לעבודה, עומס פיזי ומערכות מחשב מעכבות.

התוצאות של השחיקה פוגעות הן במטפל והן במטופל. ניכור וציניות כלפי המטופל, ירידה בתשומת הלב ובאיכות האבחון והטיפול עד כדי טעויות, ובקרב הרופאים עצמם דיכאון, תחלואה פיזית, נטישת המקצוע, התמכרות לאלכוהול ולתרופות הנגישות יותר לרופא ועד להתאבדות. התאבדות רופאים בארה"ב הפכה למגיפה, ושכיחות הדיכאון בקרב רופאים גבוהה.

מה אפשר לעשות? הצעדים המשמעותיים ביותר הם שינויים מערכתיים בסביבת העבודה. יותר זמן לרופא עם המטופל, שיפורים בתהליכי עבודה ומחשוב ותמיכה ניהולית ומקצועית. דו"ח חדש ממסצ'וסטס קורא להקמת שירות ייעוץ רפואי ונפשי למענה למצוקות הרופאים עצמם, כצעד דחוף לביצוע.

הגברת החוסן של מטפלים על ידי סדנאות למניעת שחיקה, מיינדפולנס ויוגה הוכחה כיעילה, אבל נכון שהיא תיעשה בהקשר הרחב של צעדים מבניים ומערכתיים. מובילי מדידת האיכות ברפואה בארה"ב הבינו שהשפעתה על שחיקת רופאים מצריכה צמצום של מדידת האיכות. עבודות הראו שלהשקעה ב-Well being של הרופא יש גם כדאיות כלכלית לספקי הבריאות.

לנוכח ממצאיו הקשים של סקר השחיקה בישראל, מן הראוי שגם בארץ תינתן התייחסות רצינית לנושא. חילופי הדורות במקצוע הרפואה בארץ משפיעים אף הם - הדור הצעיר של הרופאות והרופאים, המעוניין באיכות חיים ומשמעות בעבודה, לא יסכין עם העומס הרב ועם תנאי העבודה שהדור הוותיק קיבל כמובנים מאליהם.

נכון שהציבור הרחב, הנזקק לשירותי רפואה, יתמוך בהקצאת המשאבים כדי לטפל במחלה הקטלנית של מערכת הבריאות - שחיקת הרופאים. בפעם הבאה שתשאלו את עצמכם מדוע הרופא לא נחמד יותר, תהיה לכם סיבה להיות מודאגים עוד יותר מאיכות הטיפול הניתנת לכם על ידי רופא שחוק. אפשר שתחושו אתם אמפתיה אל הרופא ותראו בארגוני הבריאות את הכתובת לשינוי המצב.

(המאמר התפרסם לראשונה ב-ynet)

נושאים קשורים:  ד"ר יואב יחזקאלי,  שחיקה מקצועית,  דעות,  התאבדות רופאים,  שחיקת הרופאים,  ד"ר אורן זוסמן ז"ל,  ד"ר אלי פיליפ טוויטו ז"ל,  חדשות
תגובות

גורמי השחיקה שנרשמו נכונים כמו כן גם הפתרונות.
כל שברצוני הוא להוסיף זווית שוחקת רחבה שפעלה ופועלת זה שנים והיא פסקי דין המזכים מטופלים בסכומי עתק אשר פרט להיותם עומס כלכלי אדיר על המערכת, הם גם עומס נפשי אדיר על הרופא. הרופא לא זו בלבד שמוכתם כרשלן (אם נמנה את כינויי עורכי הדין, "רשלן" הוא כינוי עדין) למרות שלרוב עשה כמיטב יכולתו האנושית בנסיבות המקרה.
הוא כל חבריו של אותו רופא וכל המערכת הופכים למתגוננים, רושמים כל הערה שנאמרה ומפסיקים לראות את האדם המצוי בתוך הפציינט שמולם.
לדעתי אולי הגיע הזמן שבמקביל לכל הפתרונות שהוצעו במאמר, יש מקום להביא להגבלת יכולת השופטים לפסוק פיצויים הזויים ולהשתמש בכספים ההזויים המשולמים על תביעות תוך התעלמות גורפת מאשמת המחלה עצמה או גם התובע עצמו ולהשתמש בכספים אלה כדי להשקיע במערכת הן לטובת שאר המטופלים והן לטובת המשרתים את המערכת.

ד״ר אשכנזי אני מסכים איתך. תביעה בהחלט מייצרת תחושות קשות אצל הרופא גם אם הביטוח מכסה. אני רואה את תפקיד המערכת בתמיכה ברופא הנתבע לא רק בפן המשפטי אלא גם האנושי

הרפואה בישראל הפכה למצרך לעשירים ובעלי השפעה .מי שישלו משלם ישירות לרפואה הפרטית או באמצעות ביטוחים יקרים. כנ'ל יושבי המרומים הנישאים מעם אשר עול ביטוח בריאותם על כולנו. ומי שאין לו סובל*********