המושג "לשון קשורה" בתינוק מתאר לשון שחיבורה לרצפת הפה קצר מדי, נוקשה מדי או קדמי מדי. השם הרפואי למצב זה הוא Ankyloglossia. קיום או אי קיום לשון קשורה הוא נושא שנוי במחלוקת. קיימות דעות לכאן ולכאן, ובעיקר הנושא מאופיין על ידי דעות חזקות הגובלות באמונות. קיימות לכך מספר סיבות.
עוד בעניין דומה
בעבר, חוקרים ורופאי ילדים רבים הכחישו בכלל שהתופעה קיימת כי באופן תקין לשונו של תינוק היא קצרה (מה שנותן רושם שחיבורה לרצפת הפה קדמי מדי) ובכלל לא נראה הגיוני שגזע האדם, היחיד בין היונקים, לאחר מיליוני שנות אבולוציה, מייצר צאצאים עם מום פה "שכיח", המונע מהתינוק לינוק ביעילות. כמו כן, בעדות מסוימות, למשל בקרב העדה האתיופית, שנשותיה מצטיינות בהנקה מוצלחת, מושג זה אינו מוכר.
אין קונצנזוס בין רופאים בדבר האופן שבו יש לאבחן לשון קשורה, אבל דבר אחד מוסכם: לשון קשורה אינה אבחנה של מראיי הלשון בלבד, אלא גם כיצד מתפקדת הלשון. לעומת זאת, קיימת תופעה בולטת של "אבחון אופנתי".
מנסיוני, בצפון הארץ במשך עשרות שנים, כמעט שלא אובחנו "לשונות קשורות", אבל בשנים האחרונות יש עלייה חדה. איך מסבירים זאת? או שמתרחשת עלייה בשיעור המום (דבר שאינו סביר) או שקיימת נטייה מוגברת לאבחן לשון קשורה (סביר יותר).
יש כאן ניגוד עניינים: אין ספק שכל עוד מחייבים עבור ניתוח התרת הלשון (כ-1,000 שקל) יהיה גם עניין לאבחן את המקרה כ"לשון קשורה". בנוסף, לאחרונה האבחנה נעשית, בחלק מהמקרים, על ידי אחיות ויועצות הנקה אשר משוכנעות כי "לשון קשורה" היא המקור לבעיות הנקה ויש להתירה. בעיות נוספות בתחום זה הן ריבוי מחקרים ועבודות עם כשלים מתודולוגיים משמעותיים, הנעשים על מספרים נמוכים ולא מייצגים של תינוקות.
לתופעת "לשון קשורה" מיוחסות בעיות רבות וביניהן, קשיי הנקה, קשיי היצמדות לפטמה, פצעי פטמה, האכלה רעשנית, האכלה איטית וחוסר עלייה במשקל אצל תינוקות. קיימת גם טענה כי "לשון קשורה" אחראית גם לאיחור בדיבור ולבעיות הגייה בגיל מאוחר יותר. כמובן, יש סיבות רבות לכל הבעיות הללו ולכן קשה מאוד להפריד בין "לשון קשורה" לבין גורמים רבים אחרים.
לאחר שמתמודדים עם סוגיית האבחון, קיים רובד שני של ויכוח על ניתוח "התרת הלשון", אם ומתי לקיים אותו והאם הוא יעיל. ראשית, כמו בכל ניתוח, יש סיבוכים אפשריים, דוגמת דימום (שיכול להיות קשה אם חותכים בטעות עורק), כאב, זיהום ונזק למבנה הפה, כמו למשל בלוטת הרוק. חסידי הניתוח טוענים שסיבוכים אלה הם נדירים, אבל גם טענה זו חסרת נתונים מבוקרים.
אין ספק כי רק כירורגים של פה, פנים ולסתות אמורים לבצע ניתוח זה. העובדות אודות יעילות הניתוח בהקשר של הנקה הן חלוקות ולא חד משמעיות. גם כאן חסרים מחקרים איכותיים על מדגם רחב של תינוקות ועם קבוצות ביקורת, הכוללים מעקב לאורך זמן (כולל התפתחות הדיבור).
למרות הנאמר לעיל, ניתן לסכם מספר דברים: "לשון קשורה" היא מום מולד הרבה יותר נדיר ממה ש"חסידי לשון קשורה" טוענים. קיים צורך לאבחון אובייקטיבי יותר, וייתכן שטכניקות דינמיות חדישות כמו אולטרסאונד תפקודי תוכלנה בעתיד לדייק את האבחנה.
רוב התינוקות ואמהותיהם מסתדרים היטב בהנקה בסיועה של הדרכה נכונה ועידוד וללא ניתוח. אין לחפש "לשון קשורה" באופן שגרתי כי רוב הילדים מתפקדים היטב. במקרים בודדים של קושי מיוחד בהנקה ותפקוד לקוי של הפה, במיוחד נוכח מומים אחרים, יש לשקול ניתוח התרת הלשון על ידי מומחה.
ולסיום, קיים צורך עז למחקרים נוספים, איכותיים, אובייקטיביים, בלתי תלויים, כולל בישראל, על מנת להטיל אור נוסף על סוגיה שמסרבת להיעלם.