דעות

ביקור חולים - כך הפכו מבקרי המאושפזים מאויבים לחלק מהטיפול

כיום, לשלט המפרט את שעות הביקור מתייחסים בספקנות, מאחר שהצוות הרפואי מכיר ביתרונות שמפיקים המטופלים מהתמיכה המשפחתית הניתנת להם

אחד התפקידים שהוטלו עלי במחלקה הפנימית א' בבית החולים העירוני בתל אביב בעת היותי סטודנט תרפואה המנסה להתפרנס ממשרה חלקית בלילות, היה להכריז על תום שעת הביקור. ראשית צלצלתי בפעמון והודעתי בכל החדרים "רבותי! הביקור נגמר! נא לצאת!" אחרי באו סדרנים, שביקשו מהמבקרים בתקיפות לעזוב את המחלקה. לאחר מכן היה משתרר השקט במחלקה והיה ניתן לראות מי מהחולים נשאר במיטה ומי מסתובב במסדרון להפסקת סיגריה.

אך זה היה לפני כחמישים שנה. זמן מה לפני תחילת הביקור היו שערי המחלקה ננעלים והקהל הצטופף ליד הדלת, ששלט גדול שנקבע בה ציין את השעות המעטות שבהן הותרו ביקורים. סידור מיוחד איפשר למבקרים שהוכיחו כי אינם תושבי תל אביב להיכנס למחלקה גם מחוץ לשעות הקבועות (בהצגת תעודות זיהוי!).

מקורה של ההקפדה על שעות הביקור בגישה, שהחזיקה מעמד כמעט עד ימינו אלה, הרואה במבקר אדם המפריע את מנוחת החולה ונושא עמו זיהומים העלולים להדביק את המאושפזים.

ביקור חולים הוא מצווה חשובה ביהדות. רבי עקיבא טען כי מי שאינו מבקר חולים כמוהו כשופך דמים והרמב"ם סבר שחשוב לבקר אצל חולה כמה פעמים ביום. אבל שניהם התייחסו לביקורי בית, לא לביקורים במוסדות המעניקים טיפול רפואי.

בבתי חולים בימינו אין רואים בבני המשפחה של המטופל ובחבריו מטרד, אלא חלק בלתי נפרד מהטיפול התומך

בתי החולים של ראשית התקופה המודרנית הפכו את המאושפזים לאסירי המוסד הרפואי. ב-1800, לדוגמה, התאפשר הביקור בבית חולים בלונדון רק אחת לשבוע או שבועיים. הביקור עצמו נמשך זמן קצר. במאה ה-19 ובחלק ניכר מהמאה ה-20, ילדים שאושפזו הופרדו מהוריהם. רק בבית החולים המיוחד לילדים בירושלים, שהוקם ב-1872 על ידי הרופא הגרמני הדוקטור מקס סנדרצקי, נשארו ההורים לצד הילדים.

סנדרצקי חשב ש"לא רק הילד חולה, אלא גם המשפחה" והאמין שהורים חייבים לשהות ליד ילדם החולה. לכן, ליד מיטות הילדים היו גם מיטות להורים. אשתו של סנדרצקי העבירה להורים שיעורים בנושאי היגיינה ושמירת הבריאות (תולדות בית החולים ורופאו דר סנדרצקי הועלו בספר מרתק שחיבר פרופסור שמואל ניסן המנוח יחד עם איתי בחור ונקרא ד"ר מקס סנדרצקי ובית החולים לילדים מרינשטיפט ירושלים).

אבל תפיסתו של סנדרצקי היתה יוצאת דופן והקדימה את זמנו בשנים רבות. התפיסה שלפיה החולה זקוק למנוחה ונוכחות קרובים וחברים גורמת לו טרדה עדיין עולה מדפי ההסבר של כמה בתי חולים בעולם ובישראל.

הקצאת זמנים קצובים ומדודים לביקור אצל חולים תרמה ליצירת התמונה המוכרת היטב – מבקרים רבים מתגודדים סביב מיטת החולה, מדברים זה עם זה בלי להקדיש תשומת לב מספקת למאושפז ושמחים להסתלק מיד עם ההכרזה על תום שעת הביקור.

בשנה שעברה ערכו בבית החולים מוריסטאון שבניו ג'רזי מחקר, שבמסגרתו התאפשרו ביקורים אצל המאושפזים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. למרות העלייה הניכרת במספר המבקרים בבית החולים, שיעור הזיהומים לא עלה, החולים כלל לא התלוננו כי מנוחתם הופרעה ולא נרשמו אירועים של פגיעה בביטחון. פתיחת בית החולים לביקורים גם הפחיתה את מספר שיחות הטלפון שהתקבלו במחלקות השונות, שבהן ביקשו בני משפחה לברר את מצבו הרפואי של קרובם. בתום תקופת המחקר בוטלה ההגבלה על שעות הביקור.

שינוי המדיניות בבית החולים האמריקאי משקף את התפיסה הרווחת היום. בדומה לד"ר סנדרצקי, בבתי חולים בימינו אין רואים בבני המשפחה של המטופל ובחבריו מטרד, אלא חלק בלתי נפרד מהטיפול התומך.

גישה זו מבוססת על ההכרה בכך, שדווקא בשעותיו הקשות זקוק החולה למגע קרוב עם יקיריו. לכן הוקמו ליד יחידות הטיפול הנמרץ חדרים המקלים על קרובי המטופלים את השהייה בבית החולים. בבניין החדש בבית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים יכולים קרובי המאושפזים להישאר לצדם כל הזמן, גם בלילה. במחלקות ילדים ובבתי החולים היעודיים לילדים כבר אין הגבלה על ביקורי הורים.

בארה"ב הורשו קרובי משפחה להיות נוכחים בעת ביצוע החייאת לב-ריאה לקרובי המשפחה ובכך נמנעה פעמים רבות הטענה כי לא נעשו מספיק מאמצים

גם ביקורי הרופאים שינו את אופיים. בעבר הורחקו קרובי המשפחה מהחדר בשעת ביקור הרופאים. היום בני הזוג של החולים, הוריהם או קרובים אחרים מורשים להישאר ליד המיטה בעת ביקור הרופאים. נוכחותם תורמת לבטיחות הרפואית, מאחר שהם מוסיפים לדיון מידע חשוב ויכולים למנוע תקלות.

בארה"ב הורשו קרובי משפחה להיות נוכחים בעת ביצוע החייאת לב-ריאה לקרובי המשפחה ובכך נמנעה פעמים רבות הטענה כי לא נעשו מספיק מאמצים על ידי הרופאים, אולם גישה זו עדין אינה נחלת הכלל.

לדוגמה, בביקור רופאים שנערך לאחרונה במחלקה פנימית ב"הדסה", העירה בתה של חולה, כי להערכתה המאושפזת מקבלת מינון גבוה של תרופה לדילול הדם. הרופאים והסטודנטים התייחסו ברצינות להערה, בדקו את חישוב המינון ומצאו שהבת צדקה.

למרות הגמשת הגישה בכל הנוגע לביקורי קרובים, הסיכון שחולה יידבק בזיהום בתוך בית החולים גדול בהרבה מהסיכון להידבקות בזיהום בבית. היום אפשר לבצע בבית החולה מגוון פעולות רפואיות, כמו דיאליזה. אחיות מבקרות חולים בבתיהם ומעניקות להם טיפול תומך ויש גם אפשרות לטיפול בהוספיס ביתי. כל אלה מאפשרים לחולה לשהות בסביבה מוכרת, שסיכוניה מעטים.בבעבר נהגו להגדיר ביקור בבית החולים כשיחה בין חברי החולה לבין עצמם מעל מיטת החולה, אולם כאשר הביקור אינו מוגבל בזמן וניתן גם לאפשר לחולה מנוחה באם ידרש, הרי ש"חופש הביקור" הוא מזכויותיו של המאושפז.

בשנים האחרונות הוחלפה ההקפדה הנוקשה על שעות הביקור בבקשה שלא להביא ילדים קטנים לבית החולים ולהיענות לבקשות של הצוות הרפואי לבצע פעולות שאי אפשר לעשותן כאשר יש מבקרים בחדר. לשלט המפרט את שעות הביקור מתייחסים בספקנות, מאחר שהצוות הרפואי מכיר ביתרונות שמפיקים המטופלים מהתמיכה המשפחתית הניתנת להם.

* המאמר פורסם לראשונה בעיתון "הארץ"

נושאים קשורים:  דעות,  ביקור חולים,  בית חולים,  מבקרים,  מאושפזים,  יחסי רופא חולה
תגובות
17.04.2015, 12:11

נפלא