דעות

ד"ר אהרון מאיר מזיא, "רופא הלשון העברית"

הספר "חמש עטרות" מציג את דמותו של "רופא הלשון העברית" ד"ר מזיא, שהמילון הרפואי שפירסם עדיין משמש אותנו בדיוני הוועדה למונחי רפואה באקדמיה העברית ללשון

האקדמיה ללשון העברית שוכנת בירושלים, בגבעת רם, בקצה הכביש המקיף את האוניברסיטה העברית. במקום הזה נמצא גם חדר העבודה של אליעזר בן יהודה ומעל לשולחן העבודה תלוי השלט האומר "הזמן קצר והמלאכה מרובה". תמונתו של בעל החדר ניבטת אלינו, קבוצת רופאים המלוווים בבלשני האקדמיה, שתפקידם מוגדר כ"חברי הוועדה למונחי הרפואה".

"ללא ספק רוחו של מזיא והמילון שלו שורים בחדר הדיונים של הוועדה למונחי רפואי באקדמיה ללשון העברית"

לפני תחילת הישיבה החודשית אנו נושאים אל השולחן את ספרי העזר, הכוללים את מילוני השפה העברית וכן ספרי עזר באנגלית בהם המילון הרפואי הגדול המפרש ומבאר את המונחים הרפואיים. ואולם, מעל לכל אלה, נמצא העותק של "א.א.מזיא - ספר המונחים לרפואה ומדעי הטבע: רומי-אנגלי-עברי בעריכת שאול טשרניחובסקי. הוצאת מרגלית. תרצ"ד 1933".

80 שנה לאחר הוצאת המילון הזה הוא אקטואלי במובנים רבים, מאחר ובעזרתו ניתן לפענח את הלך המחשבה של מי שכתב את ערכי המילון ולאחר מכן את נקודת המבט של העורך. קל לנו, לרופאים ולבלשנים, להזדהות עם הללו, שכן העורך והכותב למדו ועסקו ברפואה. היו אלה רופאים אנשי אשכולות שהיו בקיאים בחוכמת הרפואה ובמכמני הלשון העברית המתחדשת.

הדיונים והוויכוחים בחדרו של בן יהודה בשנת 2014, בישיבות הוועדה למינוח הרפואה, אינם שונים בהרבה ממה שמתואר בספרה של סמדר ברק "חמש עטרות".  בספר, שהוא ביוגרפיה של ד"ר אהרון מאיר מזיא "רופא הלשון העברית", נאמר כי "דמותו של מזיא צוירה לעתים כטהרן קיצוני, הבא לבער כל לעז מן העברית ואין הדבר נכון: הוא לא התנגד למילה לועזית שהשתרגה בעברית או שצורתה הולמת את העברית ".

דיונים ארוכים ואף לוהטים התקיימו לאחרונה בוועדת המינוח בשאלת השימוש במונח "טראומה", שהיא בהגדרתה "כל פגיעה מגורם חיצוני הגורם נזק". הטהרנים הקיצוניים (שעדיין משמשים בקודש) עמדו על כך שהמונח העברי הוא "חבלה" בב' רפויה. הרופאים, הטראומטולוגים, הכירורגים, האורתופדים, הרנטגנולוגים והאנסטזיסטים חשבו, כי כשם ששמם מקובל - כך גם הטראומה יכולה להישאר כפי שהיא. ואילו האקדמיה רשמה לפניה, כי המונח יהא "חבלה " והוא ייכתב בספר תולדות האקדמיה ואילו ציבור המשתמשים יחזיק בטראומה לסוגיה. למעשה אין חדש תחת השמש בדיונים הללו, אולם ללא ספק רוחו של מזיא והמילון שלו שורים בחדר הדיונים.

"מחידושיו של מזיא הם הגחלת והגרענת, הזיבה והנזלת, החצצת והמפרצת"

בנספח לספר מובאות שלוש רשימות מאלפות ובהן חידושי מילים וביטויים המיוחסים למזיא, מבחר חידושי מלים המושקים במילון בן יהודה ושמות המחלות שמזיא סמך ידו עליהם. מבחינה מספרית, רשימות אלה דומות למה שקורה בימים אלה. מונחים וחידושי מלים אחדים מתקבלים על ידי הציבור ונטמעים בשפה כאילו היו חלק ממנה מאז ומעולם, ואחרים נשארים במגדל השן של האקדמיה. לא מעט מלים מתקבלות ולא תמיד ניתן להעריך מה ישאר לדורות ומה יעלם.

הרשימות הניתנות בסוף הספר מאפשרות לבחון את המונחים שנשארו ונקלטו והם חלק מהכתיבה הרפואית היום-יומית בבתי החולים, במרפאות ואף בעיתונות. מחידושיו של מזיא הם הגחלת והגרענת, הזיבה והנזלת החצצת והמפרצת . אין רופא המטפל בחולים שאינו רושם מלים אלה דבר יום ביומו, שלא לדבר על כך שהם נכתבים בסיכומי המחלה.

סיפור חייו ומפעלו של מזיא עשוי לשמש כבסיס לסרט עלילה מרתק. תסריטאי מוכשר יעביר את העובדות ההיסטוריות הנפרשות בספר לדרמה חובקת עולם. הסרט יפתח בתיאור ילדותו של נער עני ההולך יחף ללמוד בחדר, מתקדם בלימודיו לדרגת "עילוי" וממשיך ללימודי הנדסה מבלי לזנוח את המסורת . הוא מאוד יצירתי – ממציא מתקנים למעליות , אמצעי בטיחות לאולמי תיאטרון - אולם הטכנולוגיה הזו אינה קוסמת עוד והייעוד הוא רפואה. ב-1884 מתחיל מזיא את לימודי הרפואה שלו. הרפואה היא דרך חיים ולא רק מקצוע לשם פרנסה, ומזיא בחר בדרך החיים הזו.

מה עמד לרשותו של רופא שסיים לימודיו ב-1887? כיצד ניתן באותם ימים לדעת מי הוא רופא "טוב"; מי הוא זה שמאבחן ומטפל וכדאי לשחר לפתחו. אכן , לא הרבה עמד לרשותו של רופא. יש לזכור כי למחלות זיהומיות לא היה טיפול ראוי. תכשירים אנטיביוטיים עדיין לא התגלו. סולפא כתכשיר קוטל חיידקים התגלתה רק ב-1935 ואילו בפניצילין החלו להשתמש רק בשלהי מלחמת העולם השנייה. מקור מחלת השחפת התגלה על ידי קוך ב-1882, ורק ב-1946, עת נכנס הסטרפטומיצין לשימוש, הוחל טיפול יעיל במחלה. העגבת הפילה חללים ועד 1905 לא נתגלתה הספירוכטה הגורמת למחלה. לרשותו של מזיא לא עמדו אמצעי אבחון כמו רנטגן , רישומת הלב (א.ק.ג.); לא היה ניתן עדיין לערות דם (כל אלה הגיעו רק לקראת סוף המאה) . הרדמה לניתוחים היתה בת 40 שנה בלבד וגבתה מחיר גבוה בתמותה ניתוחית.

"ייחודו של הספר הזה הוא בכך שקוראים בו כאילו מדובר בספר מתח רב עלילה"

לרשות רופא כזה כנראה עמדה אמפתיה ומסירות. לרשות רופא עמדה הידיעה הברורה כי בהיעדר טיפול אין טוב ממניעה ומתשומת לב לבריאות הציבור.

העיתונות העברית יוצאת מגדרה כדי להלל ולשבח את הרופא. הוא מצליח לאבחן כי אשה שהיתה בהריון והתייסרה בצירי לידה סובלת ממלריה והבטן הענקית היא תוצאה של טחול וכבד גדולים. התיאורים הרפואים הלקוחים, כאמור, מעיתונות פופולרית, מעלים שאלות לגבי מידת הדיוק הרפואי שבהם: כיצד אפשר "לנתח את כלתו של סולומון ולתת לה איזה מיקסטרין (תערובת) לאמצה עד אשר החלימה". אולם כנראה זו היתה מהות הרפואה בימים ההם, כאשר הרופא נעזר בעיקר במסירות ובהקשבה למטופליו בנסיונו ובכוחו של הטבע להתגבר על חלק מן המחלות.

המחלות הבולטות המתוארות בספר הן הקדחת (שהיא המלריה), הגרענת והכולירה. מחלות אלה הוכחדו עם פעולות מניעה כמו ייבוש הביצות האגדי והקפדה על שמירת היגיינה אישית. הגרענת, מחלת העיניים הקשה הגורמת עיוורון ושלא היה טיפול נאות בה, נעלמה רק הודות לשליטה על מקורות המים והשמדת זבובים. מזיא חשב כי מקור המחלה באבק. אולם ללא תלות במה בדיוק גרם למחלה, הרי הקו הכללי של פעילותו היה מה שנקרא היום בריאות הציבור - מניעה העדיפה על טיפול שלאחר מעשה.

האם היה מזיא נדבן עשיר התומך בכל קרוביו וידידו ? האם היה כילי העומד על קוצו של יוד בעת דרישתו להעלאת משכורתו והאם, כפי שריננו עליו, העדיף חולים "משלמים" על פני החולים הענייים? האם היה נהנתן או מי שעושה יותר "לביתו ". היופי בספר ובתסריט שיום אחד ייכתב אולי על בסיסו הוא בתיאור של איש מיוחד במינו, על יתרונותיו וחסרונתיו האנושיים.

"הוועדה למינוח רפואי הפועלת היום היא המשך ישיר של מה שהחל בו מזיא עם רופאים ומשוררים"

ייחודו של הספר הזה הוא בכך שאני, שאינני היסטוריון בהשכלתי ואיני אמון על קריאת טקסט הנקטע במבואות ובמראי מקומות שתופסים כדי שליש מרוב דפי הספר , קראתי בו כאילו מדובר בספר מתח רב עלילה. חמשת העטרות של מזיא , כלומר רב גוניותו כאיש ציבור, רופא וחוקר , פרשו לפני את תמונת ההיסטוריה של הרפואה בישראל. הנריאטה סולד , שלא היתה רופאה, הקימה את הדסה ומוסדות הרפואה בישראל ותפקידה בתקומת המדינה לא פחות חשוב מאלה של שומרים ולוחמים שרכבו על סוסים עטויים בכאפייה. מזיא היה לוחם שרכב על סוס מחולה אחד לשני .

דבקותו בצורך לתת בידי הרופא הדובר עברית כלים לתיאור גוף האדם הבריא והחולה גם היא מהתרומות החשובות ביותר לרפואה בישראל. הוועדה למינוח רפואי הפועלת היום היא המשך ישיר של מה שהחל בו מזיא עם רופאים ומשוררים. מזיא קבע את המונחים של הדור הקודם, של הרפואה הקלאסית. היום יש צורך באנשים כמותו מאחר ומדי יום נוספים לרפואה אמצעי אבחון ור"ל מחלות שלא ידענו אותם רק לפני 20 שנה. ומי שרוצה להצטרף ולתרום למונחים רפואיים טכניים, מן הראוי שקודם לתחילת עבודתו יקרא בספר הזה וילמד כיצד ניתן לעשות זאת, אפילו ללא מעבד תמלילים או מחשב פשוט .

חמש עטרות - ד"ר אהרון מאיר מזיא "רופא הלשון העברית", מאת סמדר  ברק
הוצאת יד יצחק בן צבי , ירושלים. 326 עמודים.

נושאים קשורים:  דעות,  לשון עברית,  היסטוריה של הרפואה בישראל,  האקדמיה העברית ללשון,  ד"ר אהרון מאיר מזיא,  "חמש עטרות",  מונחים רפואיים
תגובות
שפרה בן-צבי
05.07.2014, 10:32

נכון שעדיין לא קראתי את הספר שלך סמדר... אבל המאמר הגביר את תאבוני לקראו.

הנושא מאוד מרתק, ואותי מאוד מעניין - ראייתו הרחבה(ההוליסטית) של הרופא !

מאחלת לך שאכן, ספר זה ייקרא ע"י המתעתדים לרפא. ושנית, הלוואי ויימצא הבמאי-התסריטאי
להפכו ל: ס ר ט ! בברכת - עלי והצליחי !!! שפרה (ובנצבי).

שולה לוין
05.07.2014, 19:35

כל הכבוד על העבודה הגדולה, גאווה לחברים ולחברות!

ד"ר עדינה עבאדי
05.07.2014, 22:34

מאמרו של פרופ' יואל דונחין חשוב מאוד, ויש בו כדי להרחיב את פרסום ספרה החשוב של סמדר ברק על ד"ר אהרן מאיר מזיא.
לצערנו, שמו של ד"ר מזיא לא נזכר במפעל ההתיישבות בארץ. אישיותו המסורה כרו כרופא, ששוטט בדרכים כדי להביא מזור לבני המושבות, ומפעליו הרבים בהדברת לות מחלות ומגפות כמעט אינם ידועים. אין ספק שפרסום מחקרה של סמדר ברק תורם ענ להענקת מקום ראוי לד"ר מזיא בתולדות ישראל בעת החדשה.
הרשימות בסוף ספרה של סמדר ברק: "חידושי מילים וביטויים המיוחסים למזיא",
נ "מבחר חידושי מילים של מזיא המשוקעים במילון בן-יהודה", ובעיקר רשימת שמות שח המחלות שחידש בהשוואה למונחים שבמאגרי האקדמיה ללשון העברית מעידות על מתו תרומתו הלשונית הרבה בתחום הרפואה.
הפקת סרט על תשתית מחחקרה וספרה של סמדר ברק תוסיף להנצחת שמו ומפעלו של ד"ר ד"ר אהרן מאיר מזיא.

ד"ר גרשון הורוביץ
05.07.2014, 22:42

סמדר, כל הכבוד. עלי והצליחי.