על אף שהטיפול המסורתי לסרטן העור basal-cell carcinoma (BCC) היה ונותר טיפול ניתוחי, טיפול תרופתי, כמו מווסתת המערכת החיסונית Imiquimod, יכול לספק אפשרות טיפולית במקרים שאינם מתאימים לניתוח. מחקר חדש, שהתפרסם לפני מספר ימים (11 בדצמבר) באתר כתב The Lancet Oncology, ביקש לבדוק אם Imiquimod נחותה ביעילותה ביחס לכריתת הנגע.
עוד בעניין דומה
במחקר הוגרלו 501 משתתפים עם BCC ראשוני נודולרי או שטחי מוכח-היסטולוגית באתרים בסיכון נמוך למריחת קרם imiquimod 5% פעם ביום במשך 6 (בגידול שטחי) או 12 (בגידול נודולרי) שבועות (254 משתתפים) או לעבור הסרה ניתוחית של הנגע עם שוליים של 4 מ"מ (247 משתתפים). בשל אופי הטיפולים, תוצאות ההגרלה הוסתרו במלואן רק מעורכי המחקר, עם הסתרה חלקית מאנשי הצוות שהעריכו את תוצאות הטיפולים בעוד שהמשתתפים היו מודעים לטיפול הניתן.
בניתוח לפי כוונה לטפל (intention-to-treat) על 80% מהמוגרלים, נכשלה imiquimod בהשגת סף אי-הנחיתות (סיכוי יחסי של 0.87 להשגת נקודת הסיום העיקרית: אי-כישלון התחלתי של הטיפול והיעדר חזרה בתום 3 שנות מעקב) עם שיעור הצלחה של 84% לעומת 98% הצלחה לטיפול הניתוחי (סיכוי יחסי: 0.84; רווח בר-סמך של 98%: 0.78-0.91; p<0.0001). לא נצפה הבדל ברור בתוצאות הקוסמטיות שהשיגו שתי השיטות.
תופעות הלוואי הנפוצות ביותר היו גרד (84.6% בקרב מטופלי imiquimod לעומת 56.0% בקרב המנותחים) והפרשה אטית (64.2% לעומת 34.7%, בהתאמה). אירועים לא רצויים חמורים נצפו ב-40% ממטופלי imiquimod ו-42% מהמנותחים, אולם אף לא אחד מהמקרים נחשב כקשור לטיפול ורק 5% ממטופלי Imiquimod ו-2% מהמנותחים נסוגו מהמחקר בשל אירועים לא רצויים.
על אף כישלון התרופה בהשגת יעד אי-הנחיתות ויתרונו של הטיפול הניתוחי מסכמים החוקרים, כי Imiquimod הנה עדיין טיפול קביל ל-basal-cell carcinoma נודולרי או שטחי קטן בסיכון נמוך במקרים חריגים כתלות בהעדפת החולה ואתר, מיקום או מספר הנגעים.