סרטן שד הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים, ובעיקר נשים צעירות (מתחת לגיל 50). בשנים האחרונות עלו משמעותית שיעורי השרידות, בעיקר בעקבות הוספתם של כימותרפיה אדג'וונטית וטיפולים הורמונליים למאגר הטיפולים הזמין. לפיכך, נשים צעירות המחלימות מסרטן שד חיות כיום שנים רבות.
עוד בעניין דומה
איכות חייהן של נשים צעירות לאחר סרטן שד עלולה להיפגע עקב גורמים רבים: מנופאוזה מוקדמת, היעדר פוריות, השפעות פסיכוסוציאליות וחרדה מפני חזרה של המחלה או מפני גידול סרטני נוסף.
בסקירה זו נבחנו מחקרים שעסקו בנשים צעירות ששרדו סרטן שד. זוהו 28 מחקרים רלונטיים: 15 מחקרי חתך (cross sectional studies), שמונה מחקרים אורכיים ו-5 מחקרים שבחנו התערבויות שונות.
לגבי איכות החיים: מחקרים רבים בחנו את איכות החיים של נשים צעירות לאחר סרטן שד. באופן כללי, תגובותיהן של נשים אלו מעידות על סבירות גבוהה יותר לדיכאון, לרמת דחק גבוהה, ולאיכות חיים ירודה יותר מאשר נשים מבוגרות יותר ששרדו סרטן שד. בכמה מחקרים נמצא כי הציונים הממוצעים של נשים צעירות ששרדו סרטן שד במדדי איכות חיים שונים היו נמוכים יותר מציוני נשים ללא מחלת סרטן. ריבוי בעיות רפואיות או סימפטומים (כגון כאבים בחזה או ירידה בתפקוד המיני) וכן טיפול אקטיבי היו קשורים לירידה באיכות החיים, בעוד שתמיכה סביבתית גבוהה יותר, חזרה לעבודה והפסד של פחות ימי עבודה נמצאו קשורים לאיכות חיים גבוהה יותר. במספר מועט של מחקרים אורכיים נמצא שיפור במהלך הזמן שלאחר המחלה.
סימפטומי דיכאון (כגון מצב רוח ירוד, תחושת אשמה וחוסר ערך, פגיעה בשינה ובתיאבון והאטה פסיכומוטורית) דווחו בשכיחות גבוהה בקרב נשים צעירות ששרדו סרטן שד. במדדי דיכאון שונים הציון הממוצע היה מעבר לערך הסף המגדיר סימפטומים משמעותיים מבחינה קלינית בקבוצה זו, ובמחקרים אחרים נמצא כי 18%–26% מהנשים הצעירות לאחר סרטן שד דיווחו על סימפטומי דיכאון משמעותיים. באחד המחקרים נמצא כי הקבוצה הצעירה ביותר דיווחה על סימפטומי דיכאון בדרגה הגבוהה ביותר.
גם סימפטומי חרדה דווחו בשכיחות גבוהה יותר בקבוצה זו. אחד המחקרים מצא כי 52% מהנשים סובלות מתחושת חרדה גם 5 שנים לאחר האבחנה (אם כי תואר שיפור במהלך השנים).
כה מחקרים מצאו כי נשים צעירות סבלו יותר מתופעות לוואי של הטיפול הכימותרפי, והתקשו יותר בשימור התפקוד היומיומי במהלך הטיפול. ל-33%–73% מהנשים גרם הטיפול למנופאוזה ולסימפטומיה (פגיעה בתפקוד המיני, גלי חום וכדומה). 61% מהנשים הצעירות לאחר סרטן שד דיווחו כי חשו דאגה סביב נושא זה, ו-30% דיווחו כי הדבר השפיע על החלטות שקיבלו לגבי הטיפול.
כמו כן הביעו נשים רבות דאגה באשר לפגיעה בפוריותן (בעיקר נשים ללא ילדים, נשים עם מעט ילדים או שמעוניינות בילדים נוספים ונשים עם היסטוריה של בעיות פוריות). באחד המחקרים דווח כי 73% מהנשים הצעירות ששרדו סרטן שד הביעו דאגה לגבי הפגיעה בפוריותן עקב הטיפול, ו-29% דיווחו כי הדבר השפיע על החלטות שקיבלו לגבי הטיפול. שיעור הנשים שזכרו שיחה בנושא זה עם הרופא שלהן נע בין 34%–72%, וכמחצית מהנשים חשו שלא הייתה התייחסות רפואית מספקת לנושא זה.
מחקרים שונים בחנו את שיעור העלייה במשקל וההשמנה בקרב נשים צעירות ששרדו סרטן שד. חלק גדול מהם דיווחו על עלייה במשקל, אולם לא נמצא קשר בין עלייה במשקל לבין פרוטוקול טיפול מסוים. חלק מהמחקרים דיווחו על ירידה ברמת הפעילות הגופנית, או על עלייה במשקל למרות היעדר עלייה בצריכה הקלורית.
החוקרים מסכמים כי ממצאי הסקירה מעלים שאלות רבות, וכי יש צורך במחקר נוסף בנושא. בהתחשב בשרידות לטווח ארוך של נשים רבות לאחר סרטן שד, יש מקום לפתח התערבויות לגבי מאזן האנרגיה, שימור הפוריות, טיפול בסימפטומי מנופאוזה וניהול יעיל של סימפטומי חרדה ודיכאון. כמו כן קיים צורך במידע לטווח ארוך.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
