טמוקסיפן ורלוקסיפן זוכים להתקבלות מוגבלת על ידי המטופלות, כטיפול למניעה ראשונית של סרטן השד. מעכבי האנזים ארומטז מונעים יותר סרטנים בשד הנגדי (contralateral) וגורמים לפחות תופעות לוואי מאשר טמוקסיפן במטופלות עם סרטן-שד בשלב המוקדם.
עוד בעניין דומה
במחקר אקראי, מבוקר- אינבו, כפול- סמיות של אקסמסטן (ארומזין, פייזר) שתוכנן כדי לזהות ירידה יחסית של 65% בסרטן שד פולשני, בנשים מתאימות, לאחר גיל המעבר, בנות 35 שנים או מבוגרות יותר, עם לפחות אחד מגורמי הסיכון הבאים: גיל 60 ומעלה, ציון גייל ל-5 שנים (Gail 5-year risk score) גבוה מ-1.66% (סיכויים ב-100 של התפתחות סרטן שד פולשני בתוך 5 שנים); היפרפלזיה דוקטלית או אונתית אטיפית קודמת או קרצינומה אונתית באתר, או קרצינומה דוקטלית באתר, עם כריתת שד. נמדדו השפעות של רעילות ואיכות חיים הקשורות לבריאות ויחודיות לגיל-המעבר.
סה"כ 4,560 נשים עם גיל חציוני של 62.5 שנים וציון גייל חציוני של 2.3%, חולקו באופן אקראי לכאלו שנטלו אקסמסטן או אינבו. לאחר מעקב חציוני של 35 חודשים, התגלו 11 סרטני שד פולשניים באלו שקיבלו אקסמסטן לעומת 32, באלו שקיבלו אינבו, עם ירידה יחסית של 65% בהיארעות השנתית של סרטן שד פולשני
(0.19% vs. 0.55%; hazard ratio, 0.35; 95% confidence interval [CI], 0.18 to 0.70; P=0.002).
ההיארעות השנתית של סרטן שד פולשני, יחד עם סרטן שד לא פולשני (קרצינומה דוקטלית באתר) היה 0.35% בקבוצת האקסמסטן ו-0.77% באינבו ((hazard ratio, 0.47; 95% CI, 0.27 to 0.79; P=0.004)..
תופעות לוואי התרחשו ב-88% מקבוצת האקסמסטן וב-85% מקבוצת האינבו (P = 0.003), ללא הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות מבחינת שברים בשלד, אירועי לב וכלי דם, סוגי סרטן אחרים או מקרי מוות הקשורים לטיפול. נצפו הבדלים מינימליים באיכות החיים.
החוקרים הסיקו שאקסמסטן הפחית משמעותית סרטני שד פולשניים בנשים לאחר גיל המעבר שנמצאו בסיכון מוגבר, בדרגה בינונית, לסרטן שד. במהלך תקופת מעקב חציוני של 3 שנים, אקסמסטן, לא נמצא קשור להשפעות רעילות רציניות אלא רק לשינויים מינימליים באיכות חיים, הקשורים לבריאות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
